ה שמעו-זאת הכהנים והקשיבו בית ישראל, ובית המלך האזינו, כי לכם המשפט; כי-פח הייתם למצפה, ורשת פרושה על-תבור: 2 ושחטה שטים העמיקו; ואני מוסר לכלם: 3 אני ידעתי אפרים, וישראל לא-נכחד ממני; כי עתה הזנית אפרים, נטמא ישראל: 4 לא יתנו מעלליהם, לשוב אל-אלהיהם; כי רוח זנונים בקרבם, ואת-יהוה לא ידעו: 5 וענה גאון-ישראל בפניו; וישראל ואפרים, יכשלו בעונם, כשל גם-יהודה עמם: 6 בצאנם ובבקרם, ילכו לבקש את-יהוה ולא ימצאו; חלץ מהם: 7 ביהוה בגדו, כי-בנים זרים ילדו; עתה יאכלם חדש את-חלקיהם: ס 8 תקעו שופר בגבעה, חצצרה ברמה; הריעו בית און, אחריך בנימין: 9 אפרים לשמה תהיה, ביום תוכחה; בשבטי ישראל, הודעתי נאמנה: 10 היו שרי יהודה, כמסיגי גבול; עליהם אשפוך כמים עברתי: 11 עשוק אפרים רצוץ משפט; כי הואיל, הלך אחרי-צו: 12 ואני כעש לאפרים; וכרקב לבית יהודה: 13 וירא אפרים את-חליו, ויהודה את-מזרו, וילך אפרים אל-אשור, וישלח אל-מלך ירב; והוא, לא יוכל לרפא לכם, ולא-יגהה מכם מזור: 14 כי אנכי כשחל לאפרים, וככפיר לבית יהודה; אני אני אטרף ואלך, אשא ואין מציל: 15 אלך אשובה אל-מקומי, עד אשר-יאשמו ובקשו פני; בצר להם ישחרנני: