ז כרפאי לישראל, ונגלה עון אפרים ורעות שמרון, כי פעלו שקר; וגנב יבוא, פשט גדוד בחוץ: 2 ובל-יאמרו ללבבם, כל-רעתם זכרתי; עתה סבבום מעלליהם, נגד פני היו: 3 ברעתם ישמחו-מלך; ובכחשיהם שרים: 4 כלם מנאפים, כמו תנור, בערה מאפה; ישבות מעיר, מלוש בצק עד-חמצתו: 5 יום מלכנו, החלו שרים חמת מיין; משך ידו את-לצצים: 6 כי-קרבו כתנור לבם בארבם; כל-הלילה ישן אפהם, בקר הוא בער כאש להבה: 7 כלם יחמו כתנור, ואכלו את-שפטיהם; כל-מלכיהם נפלו, אין-קרא בהם אלי: 8 אפרים בעמים הוא יתבולל; אפרים היה עגה בלי הפוכה: 9 אכלו זרים כחו, והוא לא ידע; גם-שיבה זרקה בו, והוא לא ידע: 10 וענה גאון-ישראל בפניו; ולא-שבו אל-יהוה אלהיהם, ולא בקשהו בכל-זאת: 11 ויהי אפרים, כיונה פותה אין לב; מצרים קראו אשור הלכו: 12 כאשר ילכו, אפרוש עליהם רשתי, כעוף השמים אורידם; איסרם כשמע לעדתם: ס 13 אוי להם כי-נדדו ממני, שד להם כי-פשעו בי; ואנכי אפדם, והמה דברו עלי כזבים: 14 ולא-זעקו אלי בלבם, כי יילילו על-משכבותם; על-דגן ותירוש יתגוררו יסורו בי: 15 ואני יסרתי, חזקתי זרועתם; ואלי יחשבו-רע: 16 ישובו לא על, היו כקשת רמיה, יפלו בחרב שריהם מזעם לשונם; זו לעגם בארץ מצרים: