ט אל-תשמח ישראל אל-גיל כעמים, כי זנית מעל אלהיך; אהבת אתנן, על כל-גרנות דגן: 2 גרן ויקב לא ירעם; ותירוש יכחש בה: 3 לא ישבו בארץ יהוה; ושב אפרים מצרים, ובאשור טמא יאכלו: 4 לא-יסכו ליהוה יין ולא יערבו-לו, זבחיהם, כלחם אונים להם, כל-אכליו יטמאו; כי-לחמם לנפשם, לא יבוא בית יהוה: 5 מה-תעשו ליום מועד; וליום חג-יהוה: 6 כי-הנה הלכו משד, מצרים תקבצם מף תקברם; מחמד לכספם, קמוש יירשם, חוח באהליהם: 7 באו ימי הפקדה, באו ימי השלם, ידעו ישראל; אויל הנביא, משגע איש הרוח, על רב עונך, ורבה משטמה: 8 צפה אפרים עם-אלהי; נביא פח יקוש על-כל-דרכיו, משטמה בבית אלהיו: 9 העמיקו-שחתו כימי הגבעה; יזכור עונם, יפקוד חטאותם: ס 10 כענבים במדבר, מצאתי ישראל, כבכורה בתאנה בראשיתה, ראיתי אבותיכם; המה באו בעל-פעור, וינזרו לבשת, ויהיו שקוצים כאהבם: 11 אפרים כעוף יתעופף כבודם; מלדה ומבטן ומהריון: 12 כי אם-יגדלו את-בניהם, ושכלתים מאדם; כי-גם-אוי להם בשורי מהם: 13 אפרים כאשר-ראיתי לצור שתולה בנוה; ואפרים להוציא אל-הרג בניו: 14 תן-להם יהוה מה-תתן; תן-להם רחם משכיל, ושדים צמקים: 15 כל-רעתם בגלגל כי-שם שנאתים, על רע מעלליהם, מביתי אגרשם; לא אוסף אהבתם, כל-שריהם סררים: 16 הכה אפרים, שרשם יבש פרי בלי-- (בל-) יעשון; גם כי ילדון, והמתי מחמדי בטנם: ס 17 ימאסם אלהי, כי לא שמעו לו; ויהיו נדדים בגוים: ס