יא ויען צפר הנעמתי, ויאמר: 2 הרב דברים לא יענה; ואם-איש שפתים יצדק: 3 בדיך מתים יחרישו; ותלעג, ואין מכלם: 4 ותאמר זך לקחי; ובר, הייתי בעיניך: 5 ואולם, מי-יתן אלוה דבר; ויפתח שפתיו עמך: 6 ויגד-לך תעלמות חכמה כי-כפלים לתושיה ודע כי-ישה לך אלוה, מעונך: 7 החקר אלוה תמצא; אם עד-תכלית שדי תמצא: 8 גבהי שמים מה-תפעל; עמקה משאול, מה-תדע: 9 ארכה מארץ מדה; ורחבה, מני-ים: 10 אם-יחלף ויסגיר; ויקהיל, ומי ישיבנו: 11 כי-הוא ידע מתי-שוא; וירא-און, ולא יתבונן: 12 ואיש נבוב ילבב; ועיר פרא, אדם יולד: 13 אם-אתה, הכינות לבך; ופרשת אליו כפך: 14 אם-און בידך הרחיקהו; ואל-תשכן באהליך עולה: 15 כי-אז תשא פניך ממום; והיית מצק, ולא תירא: 16 כי-אתה עמל תשכח; כמים עברו תזכר: 17 ומצהרים יקום חלד; תעפה, כבקר תהיה: 18 ובטחת כי-יש תקוה; וחפרת, לבטח תשכב: 19 ורבצת ואין מחריד; וחלו פניך רבים: 20 ועיני רשעים, תכלינה ומנוס אבד מנהם; ותקותם, מפח-נפש: פ