טו ויען אליפז התימני, ויאמר: 2 החכם, יענה דעת-רוח; וימלא קדים בטנו: 3 הוכח בדבר לא יסכון; ומלים, לא-יועיל בם: 4 אף-אתה תפר יראה; ותגרע שיחה, לפני-אל: 5 כי יאלף עונך פיך; ותבחר, לשון ערומים: 6 ירשיעך פיך ולא-אני; ושפתיך, יענו-בך: 7 הראישון אדם תולד; ולפני גבעות חוללת: 8 הבסוד אלוה תשמע; ותגרע אליך חכמה: 9 מה-ידעת ולא נדע; תבין, ולא-עמנו הוא: 10 גם-שב גם-ישיש בנו; כביר מאביך ימים: 11 המעט ממך תנחמות אל; ודבר, לאט עמך: 12 מה-יקחך לבך; ומה-ירזמון עיניך: 13 כי-תשיב אל-אל רוחך; והצאת מפיך מלין: 14 מה-אנוש כי-יזכה; וכי-יצדק, ילוד אשה: 15 הן בקדשו (בקדשיו) לא יאמין; ושמים, לא-זכו בעיניו: 16 אף כי-נתעב ונאלח; איש-שתה כמים עולה: 17 אחוך שמע-לי; וזה-חזיתי, ואספרה: 18 אשר-חכמים יגידו; ולא כחדו, מאבותם: 19 להם לבדם נתנה הארץ; ולא-עבר זר בתוכם: 20 כל-ימי רשע הוא מתחולל; ומספר שנים, נצפנו לעריץ: 21 קול-פחדים באזניו; בשלום, שודד יבואנו: 22 לא-יאמין שוב מני-חשך; וצפו (וצפוי) הוא אלי-חרב: 23 נדד הוא ללחם איה; ידע כי-נכון בידו יום-חשך: 24 יבעתהו צר ומצוקה; תתקפהו, כמלך עתיד לכידור: 25 כי-נטה אל-אל ידו; ואל-שדי, יתגבר: 26 ירוץ אליו בצואר; בעבי, גבי מגניו: 27 כי-כסה פניו בחלבו; ויעש פימה עלי-כסל: 28 וישכון ערים נכחדות, בתים לא-ישבו למו; אשר התעתדו לגלים: 29 לא-יעשר ולא-יקום חילו; ולא-יטה לארץ מנלם: 30 לא-יסור מני-חשך, ינקתו תיבש שלהבת; ויסור, ברוח פיו: 31 אל-יאמן בשו (בשיו) נתעה; כי-שוא, תהיה תמורתו: 32 בלא-יומו תמלא; וכפתו, לא רעננה: 33 יחמס כגפן בסרו; וישלך כזית, נצתו: 34 כי-עדת חנף גלמוד; ואש, אכלה אהלי-שחד: 35 הרה עמל וילד און; ובטנם, תכין מרמה: ס