ב ויהי היום, ויבאו בני האלהים, להתיצב על-יהוה; ויבוא גם-השטן בתכם, להתיצב על-יהוה: 2 ויאמר יהוה אל-השטן, אי מזה תבא; ויען השטן את-יהוה ויאמר, משט בארץ, ומהתהלך בה: 3 ויאמר יהוה אל-השטן, השמת לבך אל-עבדי איוב, כי אין כמהו בארץ, איש תם וישר ירא אלהים וסר מרע; ועדנו מחזיק בתמתו, ותסיתני בו לבלעו חנם: 4 ויען השטן את-יהוה ויאמר; עור בעד-עור, וכל אשר לאיש, יתן בעד נפשו: 5 אולם שלח-נא ידך, וגע אל-עצמו ואל-בשרו; אם-לא אל-פניך יברכך: 6 ויאמר יהוה אל-השטן הנו בידך; אך את-נפשו שמר: 7 ויצא השטן, מאת פני יהוה; ויך את-איוב בשחין רע, מכף רגלו עד (ועד) קדקדו: 8 ויקח-לו חרש, להתגרד בו; והוא ישב בתוך-האפר: 9 ותאמר לו אשתו, עדך מחזיק בתמתך; ברך אלהים ומת: 10 ויאמר אליה, כדבר אחת הנבלות תדברי, גם את-הטוב, נקבל מאת האלהים, ואת-הרע לא נקבל; בכל-זאת לא-חטא איוב בשפתיו: פ
11 וישמעו שלשת רעי איוב, את כל-הרעה הזאת הבאה עליו, ויבאו איש ממקמו, אליפז התימני ובלדד השוחי, וצופר הנעמתי; ויועדו יחדו, לבוא לנוד-לו ולנחמו: 12 וישאו את-עיניהם מרחוק ולא הכירהו, וישאו קולם ויבכו; ויקרעו איש מעלו, ויזרקו עפר על-ראשיהם השמימה: 13 וישבו אתו לארץ, שבעת ימים ושבעת לילות; ואין-דבר אליו דבר, כי ראו, כי-גדל הכאב מאד: