כט ויסף איוב שאת משלו, ויאמר: 2 מי-יתנני כירחי-קדם; כימי, אלוה ישמרני: 3 בהלו נרו עלי ראשי; לאורו אלך חשך: 4 כאשר הייתי בימי חרפי; בסוד אלוה, עלי אהלי: 5 בעוד שדי עמדי; סביבותי נערי: 6 ברחץ הליכי בחמה; וצור יצוק עמדי, פלגי-שמן: 7 בצאתי שער עלי-קרת; ברחוב, אכין מושבי: 8 ראוני נערים ונחבאו; וישישים קמו עמדו: 9 שרים עצרו במלים; וכף, ישימו לפיהם: 10 קול-נגידים נחבאו; ולשונם, לחכם דבקה: 11 כי אזן שמעה ותאשרני; ועין ראתה, ותעידני: 12 כי-אמלט עני משוע; ויתום, ולא-עזר לו: 13 ברכת אבד עלי תבא; ולב אלמנה ארנן: 14 צדק לבשתי וילבשני; כמעיל וצניף, משפטי: 15 עינים הייתי לעור; ורגלים לפסח אני: 16 אב אנכי לאביונים; ורב לא-ידעתי אחקרהו: 17 ואשברה מתלעות עול; ומשניו, אשליך טרף: 18 ואמר עם-קני אגוע; וכחול, ארבה ימים: 19 שרשי פתוח אלי-מים; וטל, ילין בקצירי: 20 כבודי חדש עמדי; וקשתי, בידי תחליף: 21 לי-שמעו ויחלו; וידמו, למו עצתי: 22 אחרי דברי לא ישנו; ועלימו, תטף מלתי: 23 ויחלו כמטר לי; ופיהם, פערו למלקוש: 24 אשחק אלהם לא יאמינו; ואור פני, לא יפילון: 25 אבחר דרכם ואשב ראש ואשכון כמלך בגדוד; כאשר אבלים ינחם: