ג אחרי-כן, פתח איוב את-פיהו, ויקלל את-יומו: פ
2 ויען איוב, ויאמר: 3 יאבד יום אולד בו; והלילה אמר, הרה גבר: 4 היום ההוא, יהי חשך אל-ידרשהו אלוה ממעל; ואל-תופע עליו נהרה: 5 יגאלהו חשך וצלמות תשכן-עליו עננה; יבעתהו, כמרירי יום: 6 הלילה ההוא יקחהו אפל אל-יחד בימי שנה; במספר ירחים, אל-יבא: 7 הנה הלילה ההוא יהי גלמוד; אל-תבא רננה בו: 8 יקבהו אררי-יום; העתידים, ערר לויתן: 9 יחשכו כוכבי נשפו יקו-לאור ואין; ואל-יראה, בעפעפי-שחר: 10 כי לא סגר דלתי בטני; ויסתר עמל, מעיני: 11 למה לא מרחם אמות; מבטן יצאתי ואגוע: 12 מדוע קדמוני ברכים; ומה-שדים, כי אינק: 13 כי-עתה שכבתי ואשקוט; ישנתי, אז ינוח לי: 14 עם-מלכים ויעצי ארץ; הבנים חרבות למו: 15 או עם-שרים זהב להם; הממלאים בתיהם כסף: 16 או כנפל טמון לא אהיה; כעללים, לא-ראו אור: 17 שם רשעים חדלו רגז; ושם ינוחו, יגיעי כח: 18 יחד אסירים שאננו; לא שמעו, קול נגש: 19 קטן וגדול שם הוא; ועבד, חפשי מאדניו: 20 למה יתן לעמל אור; וחיים, למרי נפש: 21 המחכים למות ואיננו; ויחפרהו, ממטמונים: 22 השמחים אלי-גיל; ישישו, כי ימצאו-קבר: 23 לגבר אשר-דרכו נסתרה; ויסך אלוה בעדו: 24 כי-לפני לחמי אנחתי תבא; ויתכו כמים, שאגתי: 25 כי פחד פחדתי ויאתיני; ואשר יגרתי, יבא לי: 26 לא שלותי ולא שקטתי ולא-נחתי, ויבא רגז: פ