א משא דבר-יהוה אל-ישראל; ביד מלאכי: 2 אהבתי אתכם אמר יהוה, ואמרתם במה אהבתנו; הלוא-אח עשו ליעקב נאם-יהוה, ואהב את-יעקב: 3 ואת-עשו שנאתי; ואשים את-הריו שממה, ואת-נחלתו לתנות מדבר: 4 כי-תאמר אדום רששנו, ונשוב ונבנה חרבות, כה אמר יהוה צבאות, המה יבנו ואני אהרוס; וקראו להם גבול רשעה, והעם אשר-זעם יהוה עד-עולם: 5 ועיניכם תראינה; ואתם תאמרו יגדל יהוה, מעל לגבול ישראל: 6 בן יכבד אב ועבד אדניו; ואם-אב אני איה כבודי ואם-אדונים אני איה מוראי אמר יהוה צבאות, לכם הכהנים בוזי שמי, ואמרתם במה בזינו את-שמך: 7 מגישים על-מזבחי לחם מגאל, ואמרתם במה גאלנוך; באמרכם שלחן יהוה נבזה הוא: 8 וכי-תגשון עור לזבח אין רע, וכי תגישו פסח וחלה אין רע; הקריבהו נא לפחתך, הירצך או הישא פניך, אמר יהוה צבאות: 9 ועתה חלו-נא פני-אל ויחננו; מידכם היתה זאת, הישא מכם פנים, אמר יהוה צבאות: 10 מי גם-בכם ויסגר דלתים, ולא-תאירו מזבחי חנם; אין-לי חפץ בכם, אמר יהוה צבאות, ומנחה לא-ארצה מידכם: 11 כי ממזרח-שמש ועד-מבואו, גדול שמי בגוים, ובכל-מקום, מקטר מגש לשמי ומנחה טהורה; כי-גדול שמי בגוים, אמר יהוה צבאות: 12 ואתם מחללים אותו; באמרכם, שלחן אדני מגאל הוא, וניבו נבזה אכלו: 13 ואמרתם הנה מתלאה והפחתם אותו, אמר יהוה צבאות, והבאתם גזול, ואת-הפסח ואת-החולה, והבאתם את-המנחה; הארצה אותה מידכם אמר יהוה: ס 14 וארור נוכל, ויש בעדרו זכר, ונדר וזבח משחת לאדני; כי מלך גדול אני, אמר יהוה צבאות, ושמי נורא בגוים: