א והמלך דוד זקן, בא בימים; ויכסהו בבגדים, ולא יחם לו: 2 ויאמרו לו עבדיו, יבקשו לאדני המלך נערה בתולה, ועמדה לפני המלך, ותהי-לו סכנת; ושכבה בחיקך, וחם לאדני המלך: 3 ויבקשו נערה יפה, בכל גבול ישראל; וימצאו, את-אבישג השונמית, ויבאו אתה למלך: 4 והנערה יפה עד-מאד; ותהי למלך סכנת ותשרתהו, והמלך לא ידעה: 5 ואדניה בן-חגית מתנשא לאמר אני אמלך; ויעש לו, רכב ופרשים, וחמשים איש רצים לפניו: 6 ולא-עצבו אביו מימיו לאמר, מדוע ככה עשית; וגם-הוא טוב-תאר מאד, ואתו ילדה אחרי אבשלום: 7 ויהיו דבריו, עם יואב בן-צרויה, ועם אביתר הכהן; ויעזרו, אחרי אדניה: 8 וצדוק הכהן ובניהו בן-יהוידע ונתן הנביא ושמעי ורעי, והגבורים אשר לדוד; לא היו עם-אדניהו: 9 ויזבח אדניהו, צאן ובקר ומריא, עם אבן הזחלת, אשר-אצל עין רגל; ויקרא, את-כל-אחיו בני המלך, ולכל-אנשי יהודה עבדי המלך: 10 ואת-נתן הנביא ובניהו ואת-הגבורים ואת-שלמה אחיו לא קרא: 11 ויאמר נתן, אל-בת-שבע אם-שלמה לאמר, הלוא שמעת, כי מלך אדניהו בן-חגית; ואדנינו דוד לא ידע: 12 ועתה לכי איעצך נא עצה; ומלטי את-נפשך, ואת-נפש בנך שלמה: 13 לכי ובאי אל-המלך דוד, ואמרת אליו הלא-אתה אדני המלך, נשבעת לאמתך לאמר, כי-שלמה בנך ימלך אחרי, והוא ישב על-כסאי; ומדוע מלך אדניהו: 14 הנה, עודך מדברת שם עם-המלך; ואני אבוא אחריך, ומלאתי את-דבריך: 15 ותבא בת-שבע אל-המלך החדרה, והמלך זקן מאד; ואבישג השונמית, משרת את-המלך: 16 ותקד בת-שבע, ותשתחו למלך; ויאמר המלך מה-לך: 17 ותאמר לו, אדני אתה נשבעת ביהוה אלהיך לאמתך, כי-שלמה בנך ימלך אחרי; והוא ישב על-כסאי: 18 ועתה הנה אדניה מלך; ועתה אדני המלך לא ידעת: 19 ויזבח שור ומריא-וצאן לרב, ויקרא לכל-בני המלך, ולאביתר הכהן, וליאב שר הצבא; ולשלמה עבדך לא קרא: 20 ואתה אדני המלך, עיני כל-ישראל עליך; להגיד להם, מי, ישב על-כסא אדני-המלך אחריו: 21 והיה כשכב אדני-המלך עם-אבתיו; והייתי, אני ובני שלמה חטאים: 22 והנה עודנה מדברת עם-המלך; ונתן הנביא בא: 23 ויגידו למלך לאמר, הנה נתן הנביא; ויבא לפני המלך, וישתחו למלך על-אפיו ארצה: 24 ויאמר נתן, אדני המלך, אתה אמרת, אדניהו ימלך אחרי; והוא ישב על-כסאי: 25 כי ירד היום, ויזבח שור ומריא-וצאן לרב, ויקרא לכל-בני המלך ולשרי הצבא ולאביתר הכהן, והנם אכלים ושתים לפניו; ויאמרו, יחי המלך אדניהו: 26 ולי אני-עבדך ולצדק הכהן ולבניהו בן-יהוידע ולשלמה עבדך לא קרא: 27 אם, מאת אדני המלך, נהיה הדבר הזה; ולא הודעת את-עבדיך (עבדך), מי, ישב על-כסא אדני-המלך אחריו: ס 28 ויען המלך דוד ויאמר, קראו-לי לבת-שבע; ותבא לפני המלך, ותעמד לפני המלך: 29 וישבע המלך ויאמר; חי-יהוה אשר-פדה את-נפשי מכל-צרה: 30 כי כאשר נשבעתי לך ביהוה אלהי ישראל לאמר, כי-שלמה בנך ימלך אחרי, והוא ישב על-כסאי תחתי; כי כן אעשה היום הזה: 31 ותקד בת-שבע אפים ארץ, ותשתחו למלך; ותאמר יחי, אדני המלך דוד לעלם: פ
32 ויאמר המלך דוד, קראו-לי לצדוק הכהן ולנתן הנביא, ולבניהו בן-יהוידע; ויבאו לפני המלך: 33 ויאמר המלך להם, קחו עמכם את-עבדי אדניכם, והרכבתם את-שלמה בני, על-הפרדה אשר-לי; והורדתם אתו אל-גחון: 34 ומשח אתו שם צדוק הכהן ונתן הנביא למלך על-ישראל; ותקעתם בשופר, ואמרתם יחי המלך שלמה: 35 ועליתם אחריו, ובא וישב על-כסאי, והוא ימלך תחתי; ואתו צויתי להיות נגיד, על-ישראל ועל-יהודה: 36 ויען בניהו בן-יהוידע את-המלך ויאמר אמן; כן יאמר יהוה, אלהי אדני המלך: 37 כאשר היה יהוה עם-אדני המלך, כן יהי (יהיה) עם-שלמה; ויגדל את-כסאו, מכסא, אדני המלך דוד: 38 וירד צדוק הכהן ונתן הנביא ובניהו בן-יהוידע, והכרתי והפלתי, וירכבו את-שלמה, על-פרדת המלך דוד; וילכו אתו על-גחון: 39 ויקח צדוק הכהן את-קרן השמן מן-האהל, וימשח את-שלמה; ויתקעו בשופר, ויאמרו כל-העם, יחי המלך שלמה: 40 ויעלו כל-העם אחריו, והעם מחללים בחללים, ושמחים שמחה גדולה; ותבקע הארץ בקולם: 41 וישמע אדניהו, וכל-הקראים אשר אתו, והם כלו לאכל; וישמע יואב את-קול השופר, ויאמר מדוע קול-הקריה הומה: 42 עודנו מדבר, והנה יונתן בן-אביתר הכהן בא; ויאמר אדניהו בא, כי איש חיל אתה וטוב תבשר: 43 ויען יונתן, ויאמר לאדניהו; אבל אדנינו המלך-דוד המליך את-שלמה: 44 וישלח אתו-המלך את-צדוק הכהן ואת-נתן הנביא, ובניהו בן-יהוידע, והכרתי והפלתי; וירכבו אתו, על פרדת המלך: 45 וימשחו אתו צדוק הכהן ונתן הנביא למלך בגחון, ויעלו משם שמחים, ותהם הקריה; הוא הקול אשר שמעתם: 46 וגם ישב שלמה, על כסא המלוכה: 47 וגם-באו עבדי המלך, לברך את-אדנינו המלך דוד לאמר, ייטב אלהיך (אלהים) את-שם שלמה משמך, ויגדל את-כסאו מכסאך; וישתחו המלך על-המשכב: 48 וגם-ככה אמר המלך; ברוך יהוה אלהי ישראל, אשר נתן היום ישב על-כסאי ועיני ראות: 49 ויחרדו ויקמו, כל-הקראים, אשר לאדניהו; וילכו איש לדרכו: 50 ואדניהו, ירא מפני שלמה; ויקם וילך, ויחזק בקרנות המזבח: 51 ויגד לשלמה לאמר, הנה אדניהו, ירא את-המלך שלמה; והנה אחז בקרנות המזבח לאמר, ישבע-לי כיום המלך שלמה, אם-ימית את-עבדו בחרב: 52 ויאמר שלמה, אם יהיה לבן-חיל, לא-יפל משערתו ארצה; ואם-רעה תמצא-בו ומת: 53 וישלח המלך שלמה, וירדהו מעל המזבח, ויבא וישתחו למלך שלמה; ויאמר-לו שלמה לך לביתך: פ