יז ויאמר אליהו התשבי מתשבי גלעד אל-אחאב, חי-יהוה אלהי ישראל אשר עמדתי לפניו, אם-יהיה השנים האלה טל ומטר; כי אם-לפי דברי: ס 2 ויהי דבר-יהוה אליו לאמר: 3 לך מזה, ופנית לך קדמה; ונסתרת בנחל כרית, אשר על-פני הירדן: 4 והיה מהנחל תשתה; ואת-הערבים צויתי, לכלכלך שם: 5 וילך ויעש כדבר יהוה; וילך, וישב בנחל כרית, אשר על-פני הירדן: 6 והערבים, מביאים לו לחם ובשר בבקר, ולחם ובשר בערב; ומן-הנחל ישתה: 7 ויהי מקץ ימים וייבש הנחל; כי לא-היה גשם בארץ: ס 8 ויהי דבר-יהוה אליו לאמר: 9 קום לך צרפתה אשר לצידון, וישבת שם; הנה צויתי שם אשה אלמנה לכלכלך: 10 ויקם וילך צרפתה, ויבא אל-פתח העיר, והנה-שם אשה אלמנה מקששת עצים; ויקרא אליה ויאמר, קחי-נא לי מעט-מים בכלי ואשתה: 11 ותלך לקחת; ויקרא אליה ויאמר, לקחי-נא לי פת-לחם בידך: 12 ותאמר, חי-יהוה אלהיך אם-יש-לי מעוג, כי אם-מלא כף-קמח בכד, ומעט-שמן בצפחת; והנני מקששת שנים עצים, ובאתי ועשיתיהו לי ולבני, ואכלנהו ומתנו: 13 ויאמר אליה אליהו אל-תיראי, באי עשי כדברך; אך עשי-לי משם עגה קטנה בראשנה והוצאת לי, ולך ולבנך, תעשי באחרנה: ס 14 כי כה אמר יהוה אלהי ישראל, כד הקמח לא תכלה, וצפחת השמן לא תחסר; עד יום תתן- (תת-) יהוה גשם על-פני האדמה: 15 ותלך ותעשה כדבר אליהו; ותאכל הוא-והיא (היא-והוא) וביתה ימים: 16 כד הקמח לא כלתה, וצפחת השמן לא חסר; כדבר יהוה, אשר דבר ביד אליהו: פ
17 ויהי, אחר הדברים האלה, חלה בן-האשה בעלת הבית; ויהי חליו חזק מאד, עד אשר לא-נותרה-בו נשמה: 18 ותאמר אל-אליהו, מה-לי ולך איש האלהים; באת אלי להזכיר את-עוני ולהמית את-בני: 19 ויאמר אליה תני-לי את-בנך; ויקחהו מחיקה, ויעלהו אל-העליה, אשר-הוא ישב שם, וישכבהו על-מטתו: 20 ויקרא אל-יהוה ויאמר; יהוה אלהי, הגם על-האלמנה אשר-אני מתגורר עמה הרעות להמית את-בנה: 21 ויתמדד על-הילד שלש פעמים, ויקרא אל-יהוה ויאמר; יהוה אלהי, תשב נא נפש-הילד הזה על-קרבו: 22 וישמע יהוה בקול אליהו; ותשב נפש-הילד על-קרבו ויחי: 23 ויקח אליהו את-הילד, וירדהו מן-העליה הביתה, ויתנהו לאמו; ויאמר אליהו, ראי חי בנך: 24 ותאמר האשה אל-אליהו, עתה זה ידעתי, כי איש אלהים אתה; ודבר-יהוה בפיך אמת: פ