כא ויהי, אחר הדברים האלה, כרם היה לנבות היזרעאלי אשר ביזרעאל; אצל היכל אחאב, מלך שמרון: 2 וידבר אחאב אל-נבות לאמר תנה-לי את-כרמך ויהי-לי לגן-ירק, כי הוא קרוב אצל ביתי, ואתנה לך תחתיו, כרם טוב ממנו; אם טוב בעיניך, אתנה-לך כסף מחיר זה: 3 ויאמר נבות אל-אחאב; חלילה לי מיהוה, מתתי את-נחלת אבתי לך: 4 ויבא אחאב אל-ביתו סר וזעף, על-הדבר אשר-דבר אליו, נבות היזרעאלי, ויאמר לא-אתן לך את-נחלת אבותי; וישכב על-מטתו, ויסב את-פניו ולא-אכל לחם: 5 ותבא אליו איזבל אשתו; ותדבר אליו, מה-זה רוחך סרה, ואינך אכל לחם: 6 וידבר אליה, כי-אדבר אל-נבות היזרעאלי ואמר לו, תנה-לי את-כרמך בכסף, או אם-חפץ אתה, אתנה-לך כרם תחתיו; ויאמר לא-אתן לך את-כרמי: 7 ותאמר אליו איזבל אשתו, אתה עתה תעשה מלוכה על-ישראל; קום אכל-לחם ויטב לבך, אני אתן לך, את-כרם נבות היזרעאלי: 8 ותכתב ספרים בשם אחאב, ותחתם בחתמו; ותשלח הספרים (ספרים), אל-הזקנים ואל-החרים אשר בעירו, הישבים את-נבות: 9 ותכתב בספרים לאמר; קראו-צום, והושיבו את-נבות בראש העם: 10 והושיבו שנים אנשים בני-בליעל נגדו, ויעדהו לאמר, ברכת אלהים ומלך; והוציאהו וסקלהו וימת: 11 ויעשו אנשי עירו הזקנים והחרים, אשר הישבים בעירו, כאשר שלחה אליהם איזבל; כאשר כתוב בספרים, אשר שלחה אליהם: 12 קראו צום; והשיבו את-נבות בראש העם: 13 ויבאו שני האנשים בני-בליעל וישבו נגדו, ויעדהו אנשי הבליעל את-נבות, נגד העם לאמר, ברך נבות אלהים ומלך; ויצאהו מחוץ לעיר, ויסקלהו באבנים וימת: 14 וישלחו אל-איזבל לאמר; סקל נבות וימת: 15 ויהי כשמע איזבל, כי-סקל נבות וימת; ותאמר איזבל אל-אחאב, קום רש את-כרם נבות היזרעאלי, אשר מאן לתת-לך בכסף, כי אין נבות חי כי-מת: 16 ויהי כשמע אחאב כי מת נבות; ויקם אחאב, לרדת אל-כרם נבות היזרעאלי לרשתו: ס 17 ויהי דבר-יהוה, אל-אליהו התשבי לאמר: 18 קום רד, לקראת אחאב מלך-ישראל אשר בשמרון; הנה בכרם נבות, אשר-ירד שם לרשתו: 19 ודברת אליו לאמר, כה אמר יהוה, הרצחת וגם-ירשת; ודברת אליו לאמר, כה אמר יהוה, במקום, אשר לקקו הכלבים את-דם נבות, ילקו הכלבים את-דמך גם-אתה: 20 ויאמר אחאב אל-אליהו, המצאתני איבי; ויאמר מצאתי, יען התמכרך, לעשות הרע בעיני יהוה: 21 הנני מבי (מביא) אליך רעה, ובערתי אחריך; והכרתי לאחאב משתין בקיר, ועצור ועזוב בישראל: 22 ונתתי את-ביתך, כבית ירבעם בן-נבט, וכבית בעשא בן-אחיה; אל-הכעס אשר הכעסת, ותחטא את-ישראל: 23 וגם-לאיזבל, דבר יהוה לאמר; הכלבים יאכלו את-איזבל בחל יזרעאל: 24 המת לאחאב בעיר, יאכלו הכלבים; והמת בשדה, יאכלו עוף השמים: 25 רק לא-היה כאחאב, אשר התמכר, לעשות הרע בעיני יהוה; אשר-הסתה אתו איזבל אשתו: 26 ויתעב מאד, ללכת אחרי הגללים; ככל אשר עשו האמרי, אשר הוריש יהוה, מפני בני ישראל: ס 27 ויהי כשמע אחאב את-הדברים האלה ויקרע בגדיו, וישם-שק על-בשרו ויצום; וישכב בשק, ויהלך אט: ס 28 ויהי דבר-יהוה, אל-אליהו התשבי לאמר: 29 הראית, כי-נכנע אחאב מלפני; יען כי-נכנע מפני, לא-אבי (אביא) הרעה בימיו, בימי בנו, אביא הרעה על-ביתו: