ח אז יקהל שלמה את-זקני ישראל את-כל-ראשי המטות נשיאי האבות לבני ישראל אל-המלך שלמה ירושלם; להעלות את-ארון ברית-יהוה מעיר דוד היא ציון: 2 ויקהלו אל-המלך שלמה כל-איש ישראל, בירח האתנים בחג; הוא החדש השביעי: 3 ויבאו כל זקני ישראל; וישאו הכהנים את-הארון: 4 ויעלו את-ארון יהוה ואת-אהל מועד, ואת-כל-כלי הקדש אשר באהל; ויעלו אתם, הכהנים והלוים: 5 והמלך שלמה, וכל-עדת ישראל הנועדים עליו, אתו לפני הארון; מזבחים צאן ובקר, אשר לא-יספרו ולא ימנו מרב: 6 ויבאו הכהנים את-ארון ברית-יהוה אל-מקומו אל-דביר הבית אל-קדש הקדשים; אל-תחת כנפי הכרובים: 7 כי הכרובים פרשים כנפים, אל-מקום הארון; ויסכו הכרבים על-הארון ועל-בדיו מלמעלה: 8 ויארכו הבדים, ויראו ראשי הבדים מן-הקדש על-פני הדביר, ולא יראו החוצה; ויהיו שם, עד היום הזה: 9 אין בארון, רק, שני לחות האבנים, אשר הנח שם משה בחרב; אשר כרת יהוה עם-בני ישראל, בצאתם מארץ מצרים: 10 ויהי בצאת הכהנים מן-הקדש; והענן מלא את-בית יהוה: 11 ולא-יכלו הכהנים לעמד לשרת מפני הענן; כי-מלא כבוד-יהוה את-בית יהוה: פ
12 אז אמר שלמה; יהוה אמר, לשכן בערפל: 13 בנה בניתי בית זבל לך; מכון לשבתך עולמים: 14 ויסב המלך את-פניו, ויברך את כל-קהל ישראל; וכל-קהל ישראל עמד: 15 ויאמר, ברוך יהוה אלהי ישראל, אשר דבר בפיו, את דוד אבי; ובידו מלא לאמר: 16 מן-היום, אשר הוצאתי את-עמי את-ישראל ממצרים, לא-בחרתי בעיר, מכל שבטי ישראל, לבנות בית, להיות שמי שם; ואבחר בדוד, להיות על-עמי ישראל: 17 ויהי עם-לבב דוד אבי; לבנות בית, לשם יהוה אלהי ישראל: 18 ויאמר יהוה אל-דוד אבי, יען, אשר היה עם-לבבך, לבנות בית לשמי; הטיבת, כי היה עם-לבבך: 19 רק אתה, לא תבנה הבית; כי אם-בנך היצא מחלציך, הוא-יבנה הבית לשמי: 20 ויקם יהוה, את-דברו אשר דבר; ואקם תחת דוד אבי ואשב על-כסא ישראל, כאשר דבר יהוה, ואבנה הבית, לשם יהוה אלהי ישראל: 21 ואשם שם מקום לארון, אשר-שם ברית יהוה; אשר כרת עם-אבתינו, בהוציאו אתם מארץ מצרים: ס 22 ויעמד שלמה, לפני מזבח יהוה, נגד כל-קהל ישראל; ויפרש כפיו השמים: 23 ויאמר, יהוה אלהי ישראל אין-כמוך אלהים, בשמים ממעל, ועל-הארץ מתחת; שמר הברית והחסד, לעבדיך ההלכים לפניך בכל-לבם: 24 אשר שמרת, לעבדך דוד אבי, את אשר-דברת לו; ותדבר בפיך ובידך מלאת כיום הזה: 25 ועתה יהוה אלהי ישראל, שמר לעבדך דוד אבי את אשר דברת לו לאמר, לא-יכרת לך איש מלפני, ישב על-כסא ישראל; רק אם-ישמרו בניך את-דרכם ללכת לפני, כאשר הלכת לפני: 26 ועתה אלהי ישראל; יאמן נא דבריך (דברך), אשר דברת, לעבדך דוד אבי: 27 כי האמנם, ישב אלהים על-הארץ; הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך, אף כי-הבית הזה אשר בניתי: 28 ופנית אל-תפלת עבדך ואל-תחנתו יהוה אלהי; לשמע אל-הרנה ואל-התפלה, אשר עבדך מתפלל לפניך היום: 29 להיות עינך פתחות אל-הבית הזה לילה ויום, אל-המקום, אשר אמרת, יהיה שמי שם; לשמע אל-התפלה, אשר יתפלל עבדך, אל-המקום הזה: 30 ושמעת אל-תחנת עבדך ועמך ישראל, אשר יתפללו אל-המקום הזה; ואתה תשמע אל-מקום שבתך אל-השמים, ושמעת וסלחת: 31 את אשר יחטא איש לרעהו, ונשא-בו אלה להאלתו; ובא, אלה לפני מזבחך בבית הזה: 32 ואתה תשמע השמים, ועשית ושפטת את-עבדיך, להרשיע רשע, לתת דרכו בראשו; ולהצדיק צדיק, לתת לו כצדקתו: ס 33 בהנגף עמך ישראל לפני אויב אשר יחטאו-לך; ושבו אליך והודו את-שמך, והתפללו והתחננו אליך בבית הזה: 34 ואתה תשמע השמים, וסלחת, לחטאת עמך ישראל; והשבתם אל-האדמה, אשר נתת לאבותם: ס 35 בהעצר שמים ולא-יהיה מטר כי יחטאו-לך; והתפללו אל-המקום הזה והודו את-שמך, ומחטאתם ישובון כי תענם: 36 ואתה תשמע השמים, וסלחת לחטאת עבדיך ועמך ישראל, כי תורם את-הדרך הטובה אשר ילכו-בה; ונתתה מטר על-ארצך, אשר-נתתה לעמך לנחלה: ס 37 רעב כי-יהיה בארץ, דבר כי-יהיה שדפון ירקון ארבה חסיל כי יהיה, כי יצר-לו איבו בארץ שעריו; כל-נגע כל-מחלה: 38 כל-תפלה כל-תחנה, אשר תהיה לכל-האדם, לכל עמך ישראל; אשר ידעון, איש נגע לבבו, ופרש כפיו אל-הבית הזה: 39 ואתה תשמע השמים מכון שבתך וסלחת ועשית, ונתת לאיש ככל-דרכיו, אשר תדע את-לבבו; כי-אתה ידעת לבדך, את-לבב כל-בני האדם: 40 למען יראוך, כל-הימים, אשר-הם חיים על-פני האדמה; אשר נתתה לאבתינו: 41 וגם אל-הנכרי, אשר לא-מעמך ישראל הוא; ובא מארץ רחוקה למען שמך: 42 כי ישמעון את-שמך הגדול, ואת-ידך החזקה, וזרעך הנטויה; ובא והתפלל אל-הבית הזה: 43 אתה תשמע השמים מכון שבתך, ועשית ככל אשר-יקרא אליך הנכרי; למען ידעון כל-עמי הארץ את-שמך, ליראה אתך כעמך ישראל, ולדעת כי-שמך נקרא, על-הבית הזה אשר בניתי: 44 כי-יצא עמך למלחמה על-איבו, בדרך אשר תשלחם; והתפללו אל-יהוה, דרך העיר אשר בחרת בה, והבית אשר-בנתי לשמך: 45 ושמעת השמים, את-תפלתם ואת-תחנתם; ועשית משפטם: 46 כי יחטאו-לך, כי אין אדם אשר לא-יחטא, ואנפת בם, ונתתם לפני אויב; ושבום שביהם אל-ארץ האויב, רחוקה או קרובה: 47 והשיבו אל-לבם, בארץ אשר נשבו-שם; ושבו והתחננו אליך, בארץ שביהם לאמר, חטאנו והעוינו רשענו: 48 ושבו אליך, בכל-לבבם ובכל-נפשם, בארץ איביהם אשר-שבו אתם; והתפללו אליך, דרך ארצם אשר נתתה לאבותם, העיר אשר בחרת, והבית אשר-בנית (בניתי) לשמך: 49 ושמעת השמים מכון שבתך, את-תפלתם ואת-תחנתם; ועשית משפטם: 50 וסלחת לעמך אשר חטאו-לך, ולכל-פשעיהם אשר פשעו-בך; ונתתם לרחמים לפני שביהם ורחמום: 51 כי-עמך ונחלתך הם; אשר הוצאת ממצרים, מתוך כור הברזל: 52 להיות עיניך פתחות אל-תחנת עבדך, ואל-תחנת עמך ישראל; לשמע אליהם, בכל קראם אליך: 53 כי-אתה הבדלתם לך לנחלה, מכל עמי הארץ; כאשר דברת ביד משה עבדך, בהוציאך את-אבתינו ממצרים אדני יהוה: פ
54 ויהי ככלות שלמה, להתפלל אל-יהוה, את כל-התפלה והתחנה הזאת; קם מלפני מזבח יהוה מכרע על-ברכיו, וכפיו פרשות השמים: 55 ויעמד ויברך את כל-קהל ישראל; קול גדול לאמר: 56 ברוך יהוה, אשר נתן מנוחה לעמו ישראל, ככל אשר דבר; לא-נפל דבר אחד, מכל דברו הטוב, אשר דבר, ביד משה עבדו: 57 יהי יהוה אלהינו עמנו, כאשר היה עם-אבתינו; אל-יעזבנו ואל-יטשנו: 58 להטות לבבנו אליו; ללכת בכל-דרכיו, ולשמר מצותיו וחקיו ומשפטיו, אשר צוה את-אבתינו: 59 ויהיו דברי אלה, אשר התחננתי לפני יהוה, קרבים אל-יהוה אלהינו יומם ולילה; לעשות משפט עבדו, ומשפט עמו ישראל דבר-יום ביומו: 60 למען, דעת כל-עמי הארץ, כי יהוה הוא האלהים; אין עוד: 61 והיה לבבכם שלם, עם יהוה אלהינו; ללכת בחקיו ולשמר מצותיו כיום הזה: 62 והמלך, וכל-ישראל עמו; זבחים זבח לפני יהוה: 63 ויזבח שלמה, את זבח השלמים אשר זבח ליהוה, בקר, עשרים ושנים אלף, וצאן מאה ועשרים אלף; ויחנכו את-בית יהוה, המלך וכל-בני ישראל: 64 ביום ההוא, קדש המלך את-תוך החצר, אשר לפני בית-יהוה, כי-עשה שם, את-העלה ואת-המנחה, ואת חלבי השלמים; כי-מזבח הנחשת אשר לפני יהוה, קטן, מהכיל את-העלה ואת-המנחה, ואת חלבי השלמים: 65 ויעש שלמה בעת-ההיא את-החג וכל-ישראל עמו קהל גדול מלבוא חמת עד-נחל מצרים, לפני יהוה אלהינו, שבעת ימים ושבעת ימים; ארבעה עשר יום: 66 ביום השמיני שלח את-העם, ויברכו את-המלך; וילכו לאהליהם, שמחים וטובי לב, על כל-הטובה, אשר עשה יהוה לדוד עבדו, ולישראל עמו: