ד ואשה אחת מנשי בני-הנביאים צעקה אל-אלישע לאמר, עבדך אישי מת, ואתה ידעת, כי עבדך, היה ירא את-יהוה; והנשה, בא, לקחת את-שני ילדי לו לעבדים: 2 ויאמר אליה אלישע מה אעשה-לך, הגידי לי, מה-יש-לכי (לך) בבית; ותאמר, אין לשפחתך כל בבית, כי אם-אסוך שמן: 3 ויאמר, לכי שאלי-לך כלים מן-החוץ, מאת כל-שכנכי (שכניך); כלים רקים אל-תמעיטי: 4 ובאת, וסגרת הדלת בעדך ובעד-בניך, ויצקת על כל-הכלים האלה; והמלא תסיעי: 5 ותלך מאתו, ותסגר הדלת, בעדה ובעד בניה; הם מגשים אליה והיא מיצקת (מוצקת): 6 ויהי כמלאת הכלים, ותאמר אל-בנה הגישה אלי עוד כלי, ויאמר אליה, אין עוד כלי; ויעמד השמן: 7 ותבא, ותגד לאיש האלהים, ויאמר, לכי מכרי את-השמן, ושלמי את-נשיכי (נשיך); ואת בניכי (ובניך), תחיי בנותר: פ
8 ויהי היום ויעבר אלישע אל-שונם, ושם אשה גדולה, ותחזק-בו לאכל-לחם; ויהי מדי עברו, יסר שמה לאכל-לחם: 9 ותאמר אל-אישה, הנה-נא ידעתי, כי איש אלהים קדוש הוא; עבר עלינו תמיד: 10 נעשה-נא עלית-קיר קטנה, ונשים לו שם מטה ושלחן וכסא ומנורה; והיה בבאו אלינו יסור שמה: 11 ויהי היום ויבא שמה; ויסר אל-העליה וישכב-שמה: 12 ויאמר אל-גחזי נערו, קרא לשונמית הזאת; ויקרא-לה, ותעמד לפניו: 13 ויאמר לו, אמר-נא אליה הנה חרדת אלינו את-כל-החרדה הזאת, מה לעשות לך, היש לדבר-לך אל-המלך, או אל-שר הצבא; ותאמר בתוך עמי אנכי ישבת: 14 ויאמר ומה לעשות לה; ויאמר גיחזי, אבל בן אין-לה ואישה זקן: 15 ויאמר קרא-לה; ויקרא-לה, ותעמד בפתח: 16 ויאמר, למועד הזה כעת חיה, אתי (את) חבקת בן; ותאמר, אל-אדני איש האלהים, אל-תכזב בשפחתך: 17 ותהר האשה ותלד בן; למועד הזה כעת חיה, אשר-דבר אליה אלישע: 18 ויגדל הילד; ויהי היום, ויצא אל-אביו אל-הקצרים: 19 ויאמר אל-אביו ראשי ראשי; ויאמר אל-הנער, שאהו אל-אמו: 20 וישאהו, ויביאהו אל-אמו; וישב על-ברכיה עד-הצהרים וימת: 21 ותעל ותשכבהו, על-מטת איש האלהים; ותסגר בעדו ותצא: 22 ותקרא אל-אישה, ותאמר, שלחה נא לי אחד מן-הנערים, ואחת האתנות; וארוצה עד-איש האלהים ואשובה: 23 ויאמר, מדוע אתי (את) הלכתי (הלכת) אליו היום, לא-חדש ולא שבת; ותאמר שלום: 24 ותחבש האתון, ותאמר אל-נערה נהג ולך; אל-תעצר-לי לרכב, כי אם-אמרתי לך: 25 ותלך, ותבוא אל-איש האלהים אל-הר הכרמל; ויהי כראות איש-האלהים אתה מנגד, ויאמר אל-גיחזי נערו, הנה השונמית הלז: 26 עתה רוץ-נא לקראתה, ואמר-לה, השלום לך השלום לאישך השלום לילד; ותאמר שלום: 27 ותבא אל-איש האלהים אל-ההר, ותחזק ברגליו; ויגש גיחזי להדפה, ויאמר איש האלהים הרפה-לה כי-נפשה מרה-לה, ויהוה העלים ממני, ולא הגיד לי: 28 ותאמר השאלתי בן מאת אדני; הלא אמרתי, לא תשלה אתי: 29 ויאמר לגיחזי חגר מתניך, וקח משענתי בידך ולך, כי-תמצא איש לא תברכנו, וכי-יברכך איש לא תעננו; ושמת משענתי על-פני הנער: 30 ותאמר אם הנער, חי-יהוה וחי-נפשך אם-אעזבך; ויקם וילך אחריה: 31 וגחזי עבר לפניהם, וישם את-המשענת על-פני הנער, ואין קול ואין קשב; וישב לקראתו ויגד-לו לאמר, לא הקיץ הנער: 32 ויבא אלישע הביתה; והנה הנער מת, משכב על-מטתו: 33 ויבא ויסגר הדלת בעד שניהם; ויתפלל אל-יהוה: 34 ויעל וישכב על-הילד, וישם פיו על-פיו ועיניו על-עיניו וכפיו על-כפו (כפיו), ויגהר עליו; ויחם בשר הילד: 35 וישב וילך בבית, אחת הנה ואחת הנה, ויעל ויגהר עליו; ויזורר הנער עד-שבע פעמים, ויפקח הנער את-עיניו: 36 ויקרא אל-גיחזי, ויאמר קרא אל-השנמית הזאת, ויקראה ותבוא אליו; ויאמר שאי בנך: 37 ותבא ותפל על-רגליו, ותשתחו ארצה; ותשא את-בנה ותצא: פ
38 ואלישע שב הגלגלה והרעב בארץ, ובני הנביאים, ישבים לפניו; ויאמר לנערו, שפת הסיר הגדולה, ובשל נזיד לבני הנביאים: 39 ויצא אחד אל-השדה ללקט ארת, וימצא גפן שדה, וילקט ממנו פקעת שדה מלא בגדו; ויבא, ויפלח אל-סיר הנזיד כי-לא ידעו: 40 ויצקו לאנשים לאכול; ויהי כאכלם מהנזיד והמה צעקו, ויאמרו מות בסיר איש האלהים, ולא יכלו לאכל: 41 ויאמר וקחו-קמח, וישלך אל-הסיר; ויאמר, צק לעם ויאכלו, ולא היה דבר רע בסיר: ס 42 ואיש בא מבעל שלשה, ויבא לאיש האלהים לחם בכורים עשרים-לחם שערים, וכרמל בצקלנו; ויאמר תן לעם ויאכלו: 43 ויאמר משרתו, מה אתן זה, לפני מאה איש; ויאמר, תן לעם ויאכלו, כי כה אמר יהוה אכל והותר: 44 ויתן לפניהם ויאכלו ויותרו כדבר יהוה: פ