ט ואלישע הנביא, קרא לאחד מבני הנביאים; ויאמר לו חגר מתניך, וקח פך השמן הזה בידך, ולך רמת גלעד: 2 ובאת שמה; וראה-שם יהוא בן-יהושפט בן-נמשי, ובאת והקמתו מתוך אחיו, והביאת אתו חדר בחדר: 3 ולקחת פך-השמן ויצקת על-ראשו, ואמרת כה-אמר יהוה, משחתיך למלך אל-ישראל; ופתחת הדלת ונסתה ולא תחכה: 4 וילך הנער הנער הנביא רמת גלעד: 5 ויבא, והנה שרי החיל ישבים, ויאמר דבר לי אליך השר; ויאמר יהוא אל-מי מכלנו, ויאמר אליך השר: 6 ויקם ויבא הביתה, ויצק השמן אל-ראשו; ויאמר לו, כה-אמר יהוה אלהי ישראל, משחתיך למלך אל-עם יהוה אל-ישראל: 7 והכיתה, את-בית אחאב אדניך; ונקמתי דמי עבדי הנביאים, ודמי כל-עבדי יהוה מיד איזבל: 8 ואבד כל-בית אחאב; והכרתי לאחאב משתין בקיר, ועצור ועזוב בישראל: 9 ונתתי את-בית אחאב, כבית ירבעם בן-נבט; וכבית בעשא בן-אחיה: 10 ואת-איזבל יאכלו הכלבים בחלק יזרעאל ואין קבר; ויפתח הדלת וינס: 11 ויהוא, יצא אל-עבדי אדניו, ויאמר לו השלום, מדוע בא-המשגע הזה אליך; ויאמר אליהם, אתם ידעתם את-האיש ואת-שיחו: 12 ויאמרו שקר, הגד-נא לנו; ויאמר, כזאת וכזאת אמר אלי לאמר, כה אמר יהוה, משחתיך למלך אל-ישראל: 13 וימהרו, ויקחו איש בגדו, וישימו תחתיו אל-גרם המעלות; ויתקעו בשופר, ויאמרו מלך יהוא: 14 ויתקשר, יהוא בן-יהושפט בן-נמשי אל-יורם; ויורם היה שמר ברמת גלעד, הוא וכל-ישראל, מפני חזאל מלך-ארם: 15 וישב יהורם המלך להתרפא ביזרעאל, מן-המכים אשר יכהו ארמים, בהלחמו, את-חזאל מלך ארם; ויאמר יהוא אם-יש נפשכם, אל-יצא פליט מן-העיר, ללכת לגיד (להגיד) ביזרעאל: 16 וירכב יהוא וילך יזרעאלה, כי יורם שכב שמה; ואחזיה מלך יהודה, ירד לראות את-יורם: 17 והצפה עמד על-המגדל ביזרעאל, וירא את-שפעת יהוא בבאו, ויאמר שפעת אני ראה; ויאמר יהורם, קח רכב ושלח לקראתם ויאמר השלום: 18 וילך רכב הסוס לקראתו, ויאמר כה-אמר המלך השלום, ויאמר יהוא מה-לך ולשלום סב אל-אחרי; ויגד הצפה לאמר, בא-המלאך עד-הם ולא-שב: 19 וישלח, רכב סוס שני, ויבא אלהם, ויאמר כה-אמר המלך שלום; ויאמר יהוא מה-לך ולשלום סב אל-אחרי: 20 ויגד הצפה לאמר, בא עד-אליהם ולא-שב; והמנהג, כמנהג יהוא בן-נמשי, כי בשגעון ינהג: 21 ויאמר יהורם אסר, ויאסר רכבו; ויצא יהורם מלך-ישראל ואחזיהו מלך-יהודה איש ברכבו, ויצאו לקראת יהוא, וימצאהו, בחלקת נבות היזרעאלי: 22 ויהי, כראות יהורם את-יהוא, ויאמר השלום יהוא; ויאמר מה השלום, עד-זנוני איזבל אמך וכשפיה הרבים: 23 ויהפך יהורם ידיו וינס; ויאמר אל-אחזיהו מרמה אחזיה: 24 ויהוא מלא ידו בקשת, ויך את-יהורם בין זרעיו, ויצא החצי מלבו; ויכרע ברכבו: 25 ויאמר, אל-בדקר שלשה (שלשו), שא השלכהו, בחלקת שדה נבות היזרעאלי; כי-זכר אני ואתה, את רכבים צמדים אחרי אחאב אביו, ויהוה נשא עליו, את-המשא הזה: 26 אם-לא את-דמי נבות ואת-דמי בניו ראיתי אמש נאם-יהוה, ושלמתי לך בחלקה הזאת נאם-יהוה; ועתה, שא השלכהו בחלקה כדבר יהוה: 27 ואחזיה מלך-יהודה ראה, וינס דרך בית הגן; וירדף אחריו יהוא, ויאמר גם-אתו הכהו אל-המרכבה, במעלה-גור אשר את-יבלעם, וינס מגדו וימת שם: 28 וירכבו אתו עבדיו ירושלמה; ויקברו אתו בקברתו עם-אבתיו בעיר דוד: פ
29 ובשנת אחת עשרה שנה, ליורם בן-אחאב; מלך אחזיה על-יהודה: 30 ויבוא יהוא יזרעאלה; ואיזבל שמעה, ותשם בפוך עיניה ותיטב את-ראשה, ותשקף בעד החלון: 31 ויהוא בא בשער; ותאמר השלום, זמרי הרג אדניו: 32 וישא פניו אל-החלון, ויאמר מי אתי מי; וישקיפו אליו, שנים שלשה סריסים: 33 ויאמר שמטהו (שמטוה) וישמטוה; ויז מדמה אל-הקיר ואל-הסוסים וירמסנה: 34 ויבא ויאכל וישת; ויאמר, פקדו-נא את-הארורה הזאת וקברוה, כי בת-מלך היא: 35 וילכו לקברה; ולא-מצאו בה, כי אם-הגלגלת והרגלים וכפות הידים: 36 וישבו ויגידו לו, ויאמר דבר-יהוה הוא, אשר דבר, ביד-עבדו אליהו התשבי לאמר; בחלק יזרעאל, יאכלו הכלבים את-בשר איזבל: 37 והית (והיתה) נבלת איזבל, כדמן על-פני השדה בחלק יזרעאל; אשר לא-יאמרו זאת איזבל: פ