א דבר-יהוה אשר היה, אל-מיכה המרשתי, בימי יותם אחז יחזקיה מלכי יהודה; אשר-חזה על-שמרון וירושלם: 2 שמעו עמים כלם, הקשיבי ארץ ומלאה; ויהי אדני יהוה בכם לעד, אדני מהיכל קדשו: 3 כי-הנה יהוה יצא ממקומו; וירד ודרך על-במותי (במתי) ארץ: 4 ונמסו ההרים תחתיו, והעמקים יתבקעו; כדונג מפני האש, כמים מגרים במורד: 5 בפשע יעקב כל-זאת, ובחטאות בית ישראל; מי-פשע יעקב, הלוא שמרון, ומי במות יהודה, הלוא ירושלם: 6 ושמתי שמרון לעי השדה למטעי כרם; והגרתי לגי אבניה, ויסדיה אגלה: 7 וכל-פסיליה יכתו, וכל-אתנניה ישרפו באש, וכל-עצביה אשים שממה; כי מאתנן זונה קבצה, ועד-אתנן זונה ישובו: 8 על-זאת אספדה ואילילה, אילכה שילל (שולל) וערום; אעשה מספד כתנים, ואבל כבנות יענה: 9 כי אנושה מכותיה; כי-באה עד-יהודה, נגע עד-שער עמי עד-ירושלם: 10 בגת אל-תגידו, בכו אל-תבכו; בבית לעפרה, עפר התפלשתי (התפלשי): 11 עברי לכם יושבת שפיר עריה-בשת; לא יצאה יושבת צאנן, מספד בית האצל, יקח מכם עמדתו: 12 כי-חלה לטוב יושבת מרות; כי-ירד רע מאת יהוה, לשער ירושלם: 13 רתם המרכבה לרכש יושבת לכיש; ראשית חטאת היא לבת-ציון, כי-בך נמצאו פשעי ישראל: 14 לכן תתני שלוחים, על מורשת גת; בתי אכזיב לאכזב, למלכי ישראל: 15 עד, הירש אבי לך, יושבת מרשה; עד-עדלם יבוא כבוד ישראל: 16 קרחי וגזי, על-בני תענוגיך; הרחבי קרחתך כנשר, כי גלו ממך: ס