ד והיה באחרית הימים, יהיה הר בית-יהוה נכון בראש ההרים, ונשא הוא מגבעות; ונהרו עליו עמים: 2 והלכו גוים רבים, ואמרו לכו ונעלה אל-הר-יהוה, ואל-בית אלהי יעקב, ויורנו מדרכיו, ונלכה בארחתיו; כי מציון תצא תורה, ודבר-יהוה מירושלם: 3 ושפט, בין עמים רבים, והוכיח לגוים עצמים עד-רחוק; וכתתו חרבתיהם לאתים, וחניתתיהם למזמרות, לא-ישאו גוי אל-גוי חרב, ולא-ילמדון עוד מלחמה: 4 וישבו, איש תחת גפנו ותחת תאנתו ואין מחריד; כי-פי יהוה צבאות דבר: 5 כי כל-העמים, ילכו איש בשם אלהיו; ואנחנו, נלך בשם-יהוה אלהינו לעולם ועד: פ
6 ביום ההוא נאם-יהוה, אספה הצלעה, והנדחה אקבצה; ואשר הרעתי: 7 ושמתי את-הצלעה לשארית, והנהלאה לגוי עצום; ומלך יהוה עליהם בהר ציון, מעתה ועד-עולם: פ
8 ואתה מגדל-עדר, עפל בת-ציון עדיך תאתה; ובאה, הממשלה הראשנה, ממלכת לבת-ירושלם: 9 עתה למה תריעי רע; המלך אין-בך, אם-יועצך אבד, כי-החזיקך חיל כיולדה: 10 חולי וגחי בת-ציון כיולדה; כי-עתה תצאי מקריה ושכנת בשדה, ובאת עד-בבל שם תנצלי, שם יגאלך יהוה, מכף איביך: 11 ועתה נאספו עליך גוים רבים; האמרים תחנף, ותחז בציון עינינו: 12 והמה, לא ידעו מחשבות יהוה, ולא הבינו עצתו; כי קבצם כעמיר גרנה: 13 קומי ודושי בת-ציון, כי-קרנך אשים ברזל ופרסתיך אשים נחושה, והדקות עמים רבים; והחרמתי ליהוה בצעם, וחילם לאדון כל-הארץ: 14 עתה תתגדדי בת-גדוד, מצור שם עלינו; בשבט יכו על-הלחי, את שפט ישראל: ס