ה ואתה בית-לחם אפרתה, צעיר להיות באלפי יהודה, ממך לי יצא, להיות מושל בישראל; ומוצאתיו מקדם מימי עולם: 2 לכן יתנם, עד-עת יולדה ילדה; ויתר אחיו, ישובון על-בני ישראל: 3 ועמד, ורעה בעז יהוה, בגאון שם יהוה אלהיו; וישבו כי-עתה יגדל עד-אפסי-ארץ: 4 והיה זה שלום; אשור כי-יבוא בארצנו, וכי ידרך בארמנתינו, והקמנו עליו שבעה רעים, ושמנה נסיכי אדם: 5 ורעו את-ארץ אשור בחרב, ואת-ארץ נמרד בפתחיה; והציל מאשור, כי-יבוא בארצנו, וכי ידרך בגבולנו: ס 6 והיה שארית יעקב, בקרב עמים רבים, כטל מאת יהוה, כרביבים עלי-עשב; אשר לא-יקוה לאיש, ולא ייחל לבני אדם: 7 והיה שארית יעקב בגוים, בקרב עמים רבים, כאריה בבהמות יער, ככפיר בעדרי-צאן; אשר אם עבר ורמס וטרף ואין מציל: 8 תרם ידך על-צריך; וכל-איביך יכרתו: פ
9 והיה ביום-ההוא נאם-יהוה, והכרתי סוסיך מקרבך; והאבדתי מרכבתיך: 10 והכרתי ערי ארצך; והרסתי כל-מבצריך: 11 והכרתי כשפים מידך; ומעוננים לא יהיו-לך: 12 והכרתי פסיליך ומצבותיך מקרבך; ולא-תשתחוה עוד למעשה ידיך: 13 ונתשתי אשיריך מקרבך; והשמדתי עריך: 14 ועשיתי באף ובחמה נקם את-הגוים; אשר לא שמעו: ס