ה בני לחכמתי הקשיבה; לתבונתי, הט-אזנך: 2 לשמר מזמות; ודעת, שפתיך ינצרו: 3 כי נפת תטפנה שפתי זרה; וחלק משמן חכה: 4 ואחריתה מרה כלענה; חדה, כחרב פיות: 5 רגליה ירדות מות; שאול, צעדיה יתמכו: 6 ארח חיים פן-תפלס; נעו מעגלתיה, לא תדע: פ
7 ועתה בנים שמעו-לי; ואל-תסורו, מאמרי-פי: 8 הרחק מעליה דרכך; ואל-תקרב, אל-פתח ביתה: 9 פן-תתן לאחרים הודך; ושנתיך, לאכזרי: 10 פן-ישבעו זרים כחך; ועצביך, בבית נכרי: 11 ונהמת באחריתך; בכלות בשרך, ושארך: 12 ואמרת, איך שנאתי מוסר; ותוכחת, נאץ לבי: 13 ולא-שמעתי בקול מורי; ולמלמדי, לא-הטיתי אזני: 14 כמעט הייתי בכל-רע; בתוך קהל ועדה: 15 שתה-מים מבורך; ונזלים, מתוך בארך: 16 יפוצו מעינתיך חוצה; ברחבות, פלגי-מים: 17 יהיו-לך לבדך; ואין לזרים אתך: 18 יהי-מקורך ברוך; ושמח, מאשת נעורך: 19 אילת אהבים, ויעלת-חן דדיה ירוך בכל-עת; באהבתה, תשגה תמיד: 20 ולמה תשגה בני בזרה; ותחבק, חק נכריה: 21 כי נכח עיני יהוה דרכי-איש; וכל-מעגלתיו מפלס: 22 עוונותיו, ילכדנו את-הרשע; ובחבלי חטאתו, יתמך: 23 הוא, ימות באין מוסר; וברב אולתו ישגה: פ