א דברי נחמיה בן-חכליה; ויהי בחדש-כסלו (כסליו) שנת עשרים, ואני הייתי בשושן הבירה: 2 ויבא חנני אחד מאחי הוא ואנשים מיהודה; ואשאלם על-היהודים הפליטה אשר-נשארו מן-השבי ועל-ירושלם: 3 ויאמרו לי, הנשארים אשר-נשארו מן-השבי שם במדינה, ברעה גדלה ובחרפה; וחומת ירושלם מפרצת, ושעריה נצתו באש: 4 ויהי כשמעי את-הדברים האלה, ישבתי ואבכה, ואתאבלה ימים; ואהי צם ומתפלל, לפני אלהי השמים: 5 ואמר, אנא יהוה אלהי השמים, האל הגדול והנורא; שמר הברית וחסד, לאהביו ולשמרי מצותיו: 6 תהי נא אזנך-קשבת ועיניך פתוחות לשמע אל-תפלת עבדך אשר אנכי מתפלל לפניך היום יומם ולילה, על-בני ישראל עבדיך; ומתודה, על-חטאות בני-ישראל אשר חטאנו לך, ואני ובית-אבי חטאנו: 7 חבל חבלנו לך; ולא-שמרנו את-המצות, ואת-החקים ואת-המשפטים, אשר צוית את-משה עבדך: 8 זכר-נא את-הדבר, אשר צוית את-משה עבדך לאמר; אתם תמעלו, אני אפיץ אתכם בעמים: 9 ושבתם אלי, ושמרתם מצותי, ועשיתם אתם; אם-יהיה נדחכם בקצה השמים משם אקבצם, והבואתים (והביאותים) אל-המקום, אשר בחרתי, לשכן את-שמי שם: 10 והם עבדיך ועמך; אשר פדית בכחך הגדול, ובידך החזקה: 11 אנא אדני, תהי נא אזנך-קשבת אל-תפלת עבדך ואל-תפלת עבדיך, החפצים ליראה את-שמך, והצליחה-נא לעבדך היום, ותנהו לרחמים, לפני האיש הזה; ואני הייתי משקה למלך: פ