יג ביום ההוא, נקרא בספר משה באזני העם; ונמצא כתוב בו, אשר לא-יבוא עמני ומאבי בקהל האלהים עד-עולם: 2 כי לא קדמו את-בני ישראל בלחם ובמים; וישכר עליו את-בלעם לקללו, ויהפך אלהינו הקללה לברכה: 3 ויהי כשמעם את-התורה; ויבדילו כל-ערב מישראל: 4 ולפני מזה, אלישיב הכהן, נתון בלשכת בית-אלהינו; קרוב לטוביה: 5 ויעש לו לשכה גדולה, ושם היו לפנים נתנים את-המנחה הלבונה והכלים, ומעשר הדגן התירוש והיצהר, מצות הלוים, והמשררים והשערים; ותרומת הכהנים: 6 ובכל-זה לא הייתי בירושלם; כי בשנת שלשים ושתים לארתחשסתא מלך-בבל באתי אל-המלך, ולקץ ימים נשאלתי מן-המלך: 7 ואבוא לירושלם; ואבינה ברעה, אשר עשה אלישיב לטוביה, לעשות לו נשכה, בחצרי בית האלהים: 8 וירע לי מאד; ואשליכה את-כל-כלי בית-טוביה החוץ מן-הלשכה: 9 ואמרה, ויטהרו הלשכות; ואשיבה שם, כלי בית האלהים, את-המנחה והלבונה: פ
10 ואדעה, כי-מניות הלוים לא נתנה; ויברחו איש-לשדהו הלוים והמשררים עשי המלאכה: 11 ואריבה את-הסגנים, ואמרה, מדוע נעזב בית-האלהים; ואקבצם, ואעמדם על-עמדם: 12 וכל-יהודה, הביאו מעשר הדגן והתירוש והיצהר לאוצרות: 13 ואוצרה על-אוצרות שלמיה הכהן וצדוק הסופר, ופדיה מן-הלוים, ועל-ידם, חנן בן-זכור בן-מתניה; כי נאמנים נחשבו, ועליהם לחלק לאחיהם: פ
14 זכרה-לי אלהי על-זאת; ואל-תמח חסדי, אשר עשיתי בבית אלהי ובמשמריו: 15 בימים ההמה ראיתי ביהודה דרכים-גתות בשבת ומביאים הערמות ועמסים על-החמרים ואף-יין ענבים ותאנים וכל-משא, ומביאים ירושלם ביום השבת; ואעיד ביום מכרם ציד: 16 והצרים ישבו בה, מביאים דאג וכל-מכר; ומכרים בשבת לבני יהודה ובירושלם: 17 ואריבה את חרי יהודה; ואמרה להם, מה-הדבר הרע הזה אשר אתם עשים, ומחללים את-יום השבת: 18 הלוא כה עשו אבתיכם, ויבא אלהינו עלינו, את כל-הרעה הזאת, ועל העיר הזאת; ואתם מוסיפים חרון על-ישראל, לחלל את-השבת: פ
19 ויהי כאשר צללו שערי ירושלם לפני השבת, ואמרה ויסגרו הדלתות, ואמרה, אשר לא יפתחום, עד אחר השבת; ומנערי, העמדתי על-השערים, לא-יבוא משא ביום השבת: 20 וילינו הרכלים ומכרי כל-ממכר מחוץ לירושלם פעם ושתים: 21 ואעידה בהם, ואמרה אליהם מדוע אתם לנים נגד החומה, אם-תשנו יד אשלח בכם; מן-העת ההיא, לא-באו בשבת: ס 22 ואמרה ללוים, אשר יהיו מטהרים ובאים שמרים השערים, לקדש את-יום השבת; גם-זאת זכרה-לי אלהי, וחוסה עלי כרב חסדך: פ
23 גם בימים ההם, ראיתי את-היהודים השיבו, נשים אשדודיות (אשדדיות), עמוניות (עמניות) מואביות: 24 ובניהם, חצי מדבר אשדודית, ואינם מכירים לדבר יהודית; וכלשון עם ועם: 25 ואריב עמם ואקללם, ואכה מהם אנשים ואמרטם; ואשביעם באלהים, אם-תתנו בנתיכם לבניהם, ואם-תשאו מבנתיהם, לבניכם ולכם: 26 הלוא על-אלה חטא-שלמה מלך ישראל ובגוים הרבים לא-היה מלך כמהו, ואהוב לאלהיו היה, ויתנהו אלהים, מלך על-כל-ישראל; גם-אותו החטיאו, הנשים הנכריות: 27 ולכם הנשמע, לעשת את כל-הרעה הגדולה הזאת, למעל באלהינו; להשיב נשים נכריות: 28 ומבני יוידע בן-אלישיב הכהן הגדול, חתן לסנבלט החרני; ואבריחהו מעלי: 29 זכרה להם אלהי; על גאלי הכהנה, וברית הכהנה והלוים: 30 וטהרתים מכל-נכר; ואעמידה משמרות לכהנים וללוים איש במלאכתו: 31 ולקרבן העצים בעתים מזמנות ולבכורים; זכרה-לי אלהי לטובה: