ב ויהי בחדש ניסן, שנת עשרים לארתחשסתא המלך יין לפניו; ואשא את-היין ואתנה למלך, ולא-הייתי רע לפניו: 2 ויאמר לי המלך מדוע פניך רעים, ואתה אינך חולה, אין זה, כי-אם רע לב; ואירא הרבה מאד: 3 ואמר למלך, המלך לעולם יחיה; מדוע לא-ירעו פני, אשר העיר בית-קברות אבתי חרבה, ושעריה אכלו באש: ס 4 ויאמר לי המלך, על-מה-זה אתה מבקש; ואתפלל, אל-אלהי השמים: 5 ואמר למלך, אם-על-המלך טוב, ואם-ייטב עבדך לפניך; אשר תשלחני אל-יהודה, אל-עיר קברות אבתי ואבננה: 6 ויאמר לי המלך והשגל יושבת אצלו, עד-מתי יהיה מהלכך ומתי תשוב; וייטב לפני-המלך וישלחני, ואתנה לו זמן: 7 ואומר למלך, אם-על-המלך טוב, אגרות יתנו-לי, על-פחוות עבר הנהר; אשר יעבירוני, עד אשר-אבוא אל-יהודה: 8 ואגרת אל-אסף שמר הפרדס אשר למלך, אשר יתן-לי עצים לקרות את-שערי הבירה אשר-לבית ולחומת העיר, ולבית אשר-אבוא אליו; ויתן-לי המלך, כיד-אלהי הטובה עלי: 9 ואבוא, אל-פחוות עבר הנהר, ואתנה להם, את אגרות המלך; וישלח עמי המלך, שרי חיל ופרשים: פ
10 וישמע סנבלט החרני, וטוביה העבד העמני, וירע להם רעה גדלה; אשר-בא אדם, לבקש טובה לבני ישראל: 11 ואבוא אל-ירושלם; ואהי-שם ימים שלשה: 12 ואקום לילה, אני ואנשים מעט עמי, ולא-הגדתי לאדם, מה, אלהי נתן אל-לבי, לעשות לירושלם; ובהמה אין עמי, כי אם-הבהמה, אשר אני רכב בה: 13 ואצאה בשער-הגיא לילה, ואל-פני עין התנין, ואל-שער האשפת; ואהי שבר בחומת ירושלם אשר-המפרוצים (הם פרוצים), ושעריה אכלו באש: 14 ואעבר אל-שער העין, ואל-ברכת המלך; ואין-מקום לבהמה לעבר תחתי: 15 ואהי עלה בנחל לילה, ואהי שבר בחומה; ואשוב, ואבוא בשער הגיא ואשוב: 16 והסגנים, לא ידעו אנה הלכתי, ומה אני עשה; וליהודים ולכהנים ולחרים ולסגנים, וליתר עשה המלאכה, עד-כן לא הגדתי: 17 ואומר אלהם, אתם ראים הרעה אשר אנחנו בה, אשר ירושלם חרבה, ושעריה נצתו באש; לכו, ונבנה את-חומת ירושלם, ולא-נהיה עוד חרפה: 18 ואגיד להם את-יד אלהי, אשר-היא טובה עלי, ואף-דברי המלך אשר אמר-לי; ויאמרו נקום ובנינו, ויחזקו ידיהם לטובה: פ
19 וישמע סנבלט החרני וטביה העבד העמוני, וגשם הערבי, וילעגו לנו, ויבזו עלינו; ויאמרו, מה-הדבר הזה אשר אתם עשים, העל המלך אתם מרדים: 20 ואשיב אותם דבר, ואומר להם אלהי השמים, הוא יצליח לנו, ואנחנו עבדיו נקום ובנינו; ולכם, אין-חלק וצדקה וזכרון בירושלם: