ד ויהי כאשר שמע סנבלט וטוביה והערבים והעמנים והאשדודים, כי-עלתה ארוכה לחמות ירושלם, כי-החלו הפרצים להסתם; ויחר להם מאד: 2 ויקשרו כלם יחדו, לבוא להלחם בירושלם; ולעשות לו תועה: 3 ונתפלל אל-אלהינו; ונעמיד משמר עליהם יומם ולילה מפניהם: 4 ויאמר יהודה, כשל כח הסבל, והעפר הרבה; ואנחנו לא נוכל, לבנות בחומה: 5 ויאמרו צרינו, לא ידעו ולא יראו, עד אשר-נבוא אל-תוכם והרגנום; והשבתנו את-המלאכה: 6 ויהי כאשר-באו היהודים, הישבים אצלם; ויאמרו לנו עשר פעמים, מכל-המקמות אשר-תשובו עלינו: 7 ואעמיד מתחתיות למקום מאחרי לחומה בצחחיים (בצחיחים); ואעמיד את-העם למשפחות, עם-חרבתיהם רמחיהם וקשתתיהם: 8 וארא ואקום, ואמר אל-החרים ואל-הסגנים ואל-יתר העם, אל-תיראו מפניהם; את-אדני הגדול והנורא זכרו, והלחמו, על-אחיכם בניכם ובנתיכם, נשיכם ובתיכם: פ
9 ויהי כאשר-שמעו אויבינו כי-נודע לנו, ויפר האלהים את-עצתם; ונשוב (ונשב) כלנו אל-החומה, איש אל-מלאכתו: 10 ויהי מן-היום ההוא, חצי נערי עשים במלאכה, וחצים, מחזיקים והרמחים המגנים, והקשתות והשרינים; והשרים, אחרי כל-בית יהודה: 11 הבונים בחומה והנשאים בסבל עמשים; באחת ידו עשה במלאכה, ואחת מחזקת השלח: 12 והבונים, איש חרבו אסורים על-מתניו ובונים; והתוקע בשופר אצלי: 13 ואמר אל-החרים ואל-הסגנים ואל-יתר העם, המלאכה הרבה ורחבה; ואנחנו, נפרדים על-החומה, רחוקים איש מאחיו: 14 במקום, אשר תשמעו את-קול השופר, שמה תקבצו אלינו; אלהינו ילחם לנו: 15 ואנחנו עשים במלאכה; וחצים, מחזיקים ברמחים, מעלות השחר, עד צאת הכוכבים: 16 גם בעת ההיא אמרתי לעם, איש ונערו, ילינו בתוך ירושלם; והיו-לנו הלילה משמר והיום מלאכה: 17 ואין אני ואחי ונערי, ואנשי המשמר אשר אחרי, אין-אנחנו פשטים בגדינו; איש שלחו המים: ס