ו ויהי כאשר נשמע לסנבלט וטוביה ולגשם הערבי וליתר איבינו, כי בניתי את-החומה, ולא-נותר בה פרץ; גם עד-העת ההיא, דלתות לא-העמדתי בשערים: 2 וישלח סנבלט וגשם אלי לאמר, לכה ונועדה יחדו בכפירים בבקעת אונו; והמה חשבים, לעשות לי רעה: 3 ואשלחה עליהם מלאכים לאמר, מלאכה גדולה אני עשה, ולא אוכל לרדת; למה תשבת המלאכה כאשר ארפה, וירדתי אליכם: 4 וישלחו אלי כדבר הזה ארבע פעמים; ואשיב אותם כדבר הזה: ס 5 וישלח אלי סנבלט כדבר הזה פעם חמישית את-נערו; ואגרת פתוחה בידו: 6 כתוב בה, בגוים נשמע וגשמו אמר, אתה והיהודים חשבים למרוד, על-כן אתה בונה החומה; ואתה, הוה להם למלך, כדברים האלה: 7 וגם-נביאים העמדת לקרא עליך בירושלם לאמר, מלך ביהודה, ועתה ישמע למלך, כדברים האלה; ועתה לכה, ונועצה יחדו: ס 8 ואשלחה אליו לאמר, לא נהיה כדברים האלה, אשר אתה אומר; כי מלבך אתה בודאם 9 כי כלם, מיראים אותנו לאמר, ירפו ידיהם מן-המלאכה ולא תעשה; ועתה חזק את-ידי: 10 ואני-באתי, בית שמעיה בן-דליה בן-מהיטבאל והוא עצור; ויאמר נועד אל-בית האלהים אל-תוך ההיכל, ונסגרה דלתות ההיכל, כי באים להרגך, ולילה באים להרגך: 11 ואמרה, האיש כמוני יברח, ומי כמוני אשר-יבוא אל-ההיכל וחי; לא אבוא: 12 ואכירה והנה לא-אלהים שלחו; כי הנבואה דבר עלי, וטוביה וסנבלט שכרו: 13 למען שכור הוא, למען-אירא ואעשה-כן וחטאתי; והיה להם לשם רע, למען יחרפוני: פ
14 זכרה אלהי לטוביה ולסנבלט כמעשיו אלה; וגם לנועדיה הנביאה וליתר הנביאים, אשר היו מיראים אותי: 15 ותשלם החומה, בעשרים וחמשה לאלול; לחמשים ושנים יום: פ
16 ויהי, כאשר שמעו כל-אויבינו, ויראו, כל-הגוים אשר סביבתינו, ויפלו מאד בעיניהם; וידעו, כי מאת אלהינו, נעשתה המלאכה הזאת: 17 גם בימים ההם, מרבים חרי יהודה אגרתיהם, הולכות על-טוביה; ואשר לטוביה באות אליהם: 18 כי-רבים ביהודה, בעלי שבועה לו, כי-חתן הוא לשכניה בן-ארח; ויהוחנן בנו, לקח את-בת-משלם בן ברכיה: 19 גם טובתיו, היו אמרים לפני, ודברי היו מוציאים לו; אגרות שלח טוביה ליראני: