א חזון עבדיה; כה-אמר אדני יהוה לאדום, שמועה שמענו מאת יהוה וציר בגוים שלח, קומו ונקומה עליה למלחמה: 2 הנה קטן נתתיך בגוים; בזוי אתה מאד: 3 זדון לבך השיאך, שכני בחגוי-סלע מרום שבתו; אמר בלבו, מי יורדני ארץ: 4 אם-תגביה כנשר, ואם-בין כוכבים שים קנך; משם אורידך נאם-יהוה: 5 אם-גנבים באו-לך אם-שודדי לילה, איך נדמיתה, הלוא יגנבו דים; אם-בצרים באו לך, הלוא ישאירו עללות: 6 איך נחפשו עשו, נבעו מצפניו: 7 עד-הגבול שלחוך, כל אנשי בריתך, השיאוך יכלו לך אנשי שלמך; לחמך, ישימו מזור תחתיך, אין תבונה בו: 8 הלוא ביום ההוא נאם-יהוה; והאבדתי חכמים מאדום, ותבונה מהר עשו: 9 וחתו גבוריך תימן; למען יכרת-איש מהר עשו מקטל: 10 מחמס אחיך יעקב תכסך בושה; ונכרת לעולם: 11 ביום עמדך מנגד, ביום שבות זרים חילו; ונכרים באו שערו (שעריו), ועל-ירושלם ידו גורל, גם-אתה כאחד מהם: 12 ואל-תרא ביום-אחיך ביום נכרו, ואל-תשמח לבני-יהודה ביום אבדם; ואל-תגדל פיך ביום צרה: 13 אל-תבוא בשער-עמי ביום אידם, אל-תרא גם-אתה ברעתו ביום אידו; ואל-תשלחנה בחילו ביום אידו: 14 ואל-תעמד על-הפרק, להכרית את-פליטיו; ואל-תסגר שרידיו ביום צרה: 15 כי-קרוב יום-יהוה על-כל-הגוים; כאשר עשית יעשה לך, גמלך ישוב בראשך: 16 כי, כאשר שתיתם על-הר קדשי, ישתו כל-הגוים תמיד; ושתו ולעו, והיו כלוא היו: 17 ובהר ציון תהיה פליטה והיה קדש; וירשו בית יעקב, את מורשיהם: 18 והיה בית-יעקב אש ובית יוסף להבה, ובית עשו לקש, ודלקו בהם ואכלום; ולא-יהיה שריד לבית עשו, כי יהוה דבר: 19 וירשו הנגב את-הר עשו, והשפלה את-פלשתים, וירשו את-שדה אפרים, ואת שדה שמרון; ובנימן את-הגלעד: 20 וגלת החל-הזה לבני ישראל אשר-כנענים עד-צרפת, וגלת ירושלם אשר בספרד; ירשו את ערי הנגב: 21 ועלו מושעים בהר ציון, לשפט את-הר עשו; והיתה ליהוה המלוכה: