יב וזכר את-בוראיך, בימי בחורתיך; עד אשר לא-יבאו ימי הרעה, והגיעו שנים, אשר תאמר, אין-לי בהם חפץ: 2 עד אשר לא-תחשך השמש והאור, והירח והכוכבים; ושבו העבים אחר הגשם: 3 ביום, שיזעו שמרי הבית, והתעותו אנשי החיל; ובטלו הטחנות כי מעטו, וחשכו הראות בארבות: 4 וסגרו דלתים בשוק, בשפל קול הטחנה; ויקום לקול הצפור, וישחו כל-בנות השיר: 5 גם מגבה יראו וחתחתים בדרך, וינאץ השקד ויסתבל החגב, ותפר האביונה; כי-הלך האדם אל-בית עולמו, וסבבו בשוק הספדים: 6 עד אשר לא-ירחק (ירתק) חבל הכסף, ותרץ גלת הזהב; ותשבר כד על-המבוע, ונרץ הגלגל אל-הבור: 7 וישב העפר על-הארץ כשהיה; והרוח תשוב, אל-האלהים אשר נתנה: 8 הבל הבלים אמר הקוהלת הכל הבל: 9 ויתר שהיה קהלת חכם; עוד, למד-דעת את-העם, ואזן וחקר, תקן משלים הרבה: 10 בקש קהלת, למצא דברי-חפץ; וכתוב ישר דברי אמת: 11 דברי חכמים כדרבנות, וכמשמרות נטועים בעלי אספות; נתנו מרעה אחד: 12 ויתר מהמה בני הזהר; עשות ספרים הרבה אין קץ, ולהג הרבה יגעת בשר: 13 סוף דבר הכל נשמע; את-האלהים ירא ואת-מצותיו שמור, כי-זה כל-האדם: 14 כי את-כל-מעשה, האלהים יבא במשפט על כל-נעלם; אם-טוב ואם-רע: