ה אל-תבהל על-פיך ולבך אל-ימהר להוציא דבר לפני האלהים; כי האלהים בשמים ואתה על-הארץ, על-כן יהיו דבריך מעטים: 2 כי בא החלום ברב ענין; וקול כסיל ברב דברים: 3 כאשר תדר נדר לאלהים, אל-תאחר לשלמו, כי אין חפץ בכסילים; את אשר-תדר שלם: 4 טוב אשר לא-תדר; משתדור ולא תשלם: 5 אל-תתן את-פיך לחטיא את-בשרך, ואל-תאמר לפני המלאך, כי שגגה היא; למה יקצף האלהים על-קולך, וחבל את-מעשה ידיך: 6 כי ברב חלמות והבלים, ודברים הרבה; כי את-האלהים ירא: 7 אם-עשק רש וגזל משפט וצדק תראה במדינה, אל-תתמה על-החפץ; כי גבה מעל גבה שמר, וגבהים עליהם: 8 ויתרון ארץ בכל היא (הוא); מלך לשדה נעבד: 9 אהב כסף לא-ישבע כסף, ומי-אהב בהמון לא תבואה; גם-זה הבל: 10 ברבות הטובה, רבו אוכליה; ומה-כשרון לבעליה, כי אם-ראית (ראות) עיניו: 11 מתוקה שנת העבד, אם-מעט ואם-הרבה יאכל; והשבע לעשיר, איננו מניח לו לישון: 12 יש רעה חולה, ראיתי תחת השמש; עשר שמור לבעליו לרעתו: 13 ואבד העשר ההוא בענין רע; והוליד בן, ואין בידו מאומה: 14 כאשר יצא מבטן אמו, ערום ישוב ללכת כשבא; ומאומה לא-ישא בעמלו, שילך בידו: 15 וגם-זה רעה חולה, כל-עמת שבא כן ילך; ומה-יתרון לו, שיעמל לרוח: 16 גם כל-ימיו בחשך יאכל; וכעס הרבה וחליו וקצף: 17 הנה אשר-ראיתי אני, טוב אשר-יפה לאכול-ולשתות ולראות טובה בכל-עמלו שיעמל תחת-השמש, מספר ימי-חיו (חייו) אשר-נתן-לו האלהים כי-הוא חלקו: 18 גם כל-האדם אשר נתן-לו האלהים עשר ונכסים והשליטו לאכל ממנו ולשאת את-חלקו, ולשמח בעמלו; זה מתת אלהים היא: 19 כי לא הרבה, יזכר את-ימי חייו; כי האלהים מענה בשמחת לבו: