ט כי את-כל-זה נתתי אל-לבי ולבור את-כל-זה, אשר הצדיקים והחכמים ועבדיהם ביד האלהים; גם-אהבה גם-שנאה, אין יודע האדם, הכל לפניהם: 2 הכל כאשר לכל, מקרה אחד לצדיק ולרשע לטוב ולטהור ולטמא, ולזבח, ולאשר איננו זבח; כטוב כחטא, הנשבע כאשר שבועה ירא: 3 זה רע, בכל אשר-נעשה תחת השמש, כי-מקרה אחד לכל; וגם לב בני-האדם מלא-רע והוללות בלבבם בחייהם, ואחריו אל-המתים: 4 כי-מי אשר יבחר (יחבר), אל כל-החיים יש בטחון; כי-לכלב חי הוא טוב, מן-האריה המת: 5 כי החיים יודעים שימתו; והמתים אינם יודעים מאומה, ואין-עוד להם שכר, כי נשכח זכרם: 6 גם אהבתם גם-שנאתם גם-קנאתם כבר אבדה; וחלק אין-להם עוד לעולם, בכל אשר-נעשה תחת השמש: 7 לך אכל בשמחה לחמך, ושתה בלב-טוב יינך; כי כבר, רצה האלהים את-מעשיך: 8 בכל-עת יהיו בגדיך לבנים; ושמן על-ראשך אל-יחסר: 9 ראה חיים עם-אשה אשר-אהבת, כל-ימי חיי הבלך, אשר נתן-לך תחת השמש, כל ימי הבלך; כי הוא חלקך בחיים, ובעמלך, אשר-אתה עמל תחת השמש: 10 כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה; כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה, בשאול אשר אתה הלך שמה: ס 11 שבתי וראה תחת-השמש, כי לא לקלים המרוץ ולא לגבורים המלחמה, וגם לא לחכמים לחם וגם לא לנבנים עשר, וגם לא לידעים חן; כי-עת ופגע יקרה את-כלם: 12 כי גם לא-ידע האדם את-עתו, כדגים שנאחזים במצודה רעה, וכצפרים, האחזות בפח; כהם, יוקשים בני האדם, לעת רעה, כשתפול עליהם פתאם: 13 גם-זה ראיתי חכמה תחת השמש; וגדולה היא אלי: 14 עיר קטנה, ואנשים בה מעט; ובא-אליה מלך גדול וסבב אתה, ובנה עליה מצודים גדלים: 15 ומצא בה, איש מסכן חכם, ומלט-הוא את-העיר בחכמתו; ואדם לא זכר, את-האיש המסכן ההוא: 16 ואמרתי אני, טובה חכמה מגבורה; וחכמת המסכן בזויה, ודבריו אינם נשמעים: 17 דברי חכמים, בנחת נשמעים; מזעקת מושל בכסילים: 18 טובה חכמה מכלי קרב; וחוטא אחד, יאבד טובה הרבה: