א ויהי, בימי שפט השפטים, ויהי רעב בארץ; וילך איש מבית לחם יהודה, לגור בשדי מואב, הוא ואשתו ושני בניו: 2 ושם האיש אלימלך ושם אשתו נעמי ושם שני-בניו מחלון וכליון אפרתים, מבית לחם יהודה; ויבאו שדי-מואב ויהיו-שם: 3 וימת אלימלך איש נעמי; ותשאר היא ושני בניה: 4 וישאו להם, נשים מאביות, שם האחת ערפה, ושם השנית רות; וישבו שם כעשר שנים: 5 וימותו גם-שניהם מחלון וכליון; ותשאר האשה, משני ילדיה ומאישה: 6 ותקם היא וכלתיה, ותשב משדי מואב; כי שמעה בשדה מואב, כי-פקד יהוה את-עמו, לתת להם לחם: 7 ותצא, מן-המקום אשר היתה-שמה, ושתי כלתיה עמה; ותלכנה בדרך, לשוב אל-ארץ יהודה: 8 ותאמר נעמי לשתי כלתיה, לכנה שבנה, אשה לבית אמה; יעשה (יעש) יהוה עמכם חסד, כאשר עשיתם עם-המתים ועמדי: 9 יתן יהוה לכם, ומצאן מנוחה, אשה בית אישה; ותשק להן, ותשאנה קולן ותבכינה: 10 ותאמרנה-לה; כי-אתך נשוב לעמך: 11 ותאמר נעמי שבנה בנתי, למה תלכנה עמי; העוד-לי בנים במעי, והיו לכם לאנשים: 12 שבנה בנתי לכן, כי זקנתי מהיות לאיש; כי אמרתי יש-לי תקוה, גם הייתי הלילה לאיש, וגם ילדתי בנים: 13 הלהן תשברנה, עד אשר יגדלו, הלהן תעגנה, לבלתי היות לאיש; אל בנתי, כי-מר-לי מאד מכם, כי-יצאה בי יד-יהוה: 14 ותשנה קולן, ותבכינה עוד; ותשק ערפה לחמותה, ורות דבקה בה: 15 ותאמר, הנה שבה יבמתך, אל-עמה ואל-אלהיה; שובי אחרי יבמתך: 16 ותאמר רות אל-תפגעי-בי, לעזבך לשוב מאחריך; כי אל-אשר תלכי אלך, ובאשר תליני אלין, עמך עמי, ואלהיך אלהי: 17 באשר תמותי אמות, ושם אקבר; כה יעשה יהוה לי וכה יסיף, כי המות, יפריד ביני ובינך: 18 ותרא כי-מתאמצת היא ללכת אתה; ותחדל לדבר אליה: 19 ותלכנה שתיהם, עד-באנה בית לחם; ויהי, כבאנה בית לחם, ותהם כל-העיר עליהן, ותאמרנה הזאת נעמי: 20 ותאמר אליהן, אל-תקראנה לי נעמי; קראן לי מרא, כי-המר שדי לי מאד: 21 אני מלאה הלכתי, וריקם השיבני יהוה; למה תקראנה לי נעמי, ויהוה ענה בי, ושדי הרע לי: 22 ותשב נעמי, ורות המואביה כלתה עמה, השבה משדי מואב; והמה, באו בית לחם, בתחלת קציר שערים: