י ויאמר יהוה אל-משה, בא אל-פרעה; כי-אני הכבדתי את-לבו ואת-לב עבדיו, למען, שתי אתתי אלה בקרבו: 2 ולמען תספר באזני בנך ובן-בנך, את אשר התעללתי במצרים, ואת-אתתי אשר-שמתי בם; וידעתם כי-אני יהוה: 3 ויבא משה ואהרן אל-פרעה, ויאמרו אליו, כה-אמר יהוה אלהי העברים, עד-מתי מאנת, לענת מפני; שלח עמי ויעבדני: 4 כי אם-מאן אתה לשלח את-עמי; הנני מביא מחר ארבה בגבלך: 5 וכסה את-עין הארץ, ולא יוכל לראת את-הארץ; ואכל את-יתר הפלטה, הנשארת לכם מן-הברד, ואכל את-כל-העץ, הצמח לכם מן-השדה: 6 ומלאו בתיך ובתי כל-עבדיך ובתי כל-מצרים, אשר לא-ראו אבתיך ואבות אבתיך, מיום, היותם על-האדמה, עד היום הזה; ויפן ויצא מעם פרעה: 7 ויאמרו עבדי פרעה אליו, עד-מתי יהיה זה לנו למוקש, שלח את-האנשים, ויעבדו את-יהוה אלהיהם; הטרם תדע, כי אבדה מצרים: 8 ויושב את-משה ואת-אהרן אל-פרעה, ויאמר אלהם, לכו עבדו את-יהוה אלהיכם; מי ומי ההלכים: 9 ויאמר משה, בנערינו ובזקנינו נלך; בבנינו ובבנותנו בצאננו ובבקרנו נלך, כי חג-יהוה לנו: 10 ויאמר אלהם, יהי כן יהוה עמכם, כאשר אשלח אתכם ואת-טפכם; ראו כי רעה נגד פניכם: 11 לא כן, לכו-נא הגברים ועבדו את-יהוה, כי אתה אתם מבקשים; ויגרש אתם, מאת פני פרעה: פ
12 ויאמר יהוה אל-משה, נטה ידך על-ארץ מצרים בארבה, ויעל על-ארץ מצרים; ויאכל את-כל-עשב הארץ, את כל-אשר השאיר הברד: 13 ויט משה את-מטהו על-ארץ מצרים, ויהוה, נהג רוח קדים בארץ, כל-היום ההוא וכל-הלילה; הבקר היה, ורוח הקדים, נשא את-הארבה: 14 ויעל הארבה, על כל-ארץ מצרים, וינח בכל גבול מצרים; כבד מאד, לפניו לא-היה כן ארבה כמהו, ואחריו לא יהיה-כן: 15 ויכס את-עין כל-הארץ ותחשך הארץ, ויאכל את-כל-עשב הארץ, ואת כל-פרי העץ, אשר הותיר הברד; ולא-נותר כל-ירק בעץ ובעשב השדה בכל-ארץ מצרים: 16 וימהר פרעה, לקרא למשה ולאהרן; ויאמר, חטאתי ליהוה אלהיכם ולכם: 17 ועתה, שא נא חטאתי אך הפעם, והעתירו ליהוה אלהיכם; ויסר מעלי, רק את-המות הזה: 18 ויצא מעם פרעה; ויעתר אל-יהוה: 19 ויהפך יהוה רוח-ים חזק מאד, וישא את-הארבה, ויתקעהו ימה סוף; לא נשאר ארבה אחד, בכל גבול מצרים: 20 ויחזק יהוה את-לב פרעה; ולא שלח את-בני ישראל: פ
21 ויאמר יהוה אל-משה, נטה ידך על-השמים, ויהי חשך על-ארץ מצרים; וימש חשך: 22 ויט משה את-ידו על-השמים; ויהי חשך-אפלה בכל-ארץ מצרים שלשת ימים: 23 לא-ראו איש את-אחיו, ולא-קמו איש מתחתיו שלשת ימים; ולכל-בני ישראל היה אור במושבתם: 24 ויקרא פרעה אל-משה, ויאמר לכו עבדו את-יהוה, רק צאנכם ובקרכם יצג; גם-טפכם ילך עמכם: 25 ויאמר משה, גם-אתה תתן בידנו זבחים ועלות; ועשינו ליהוה אלהינו: 26 וגם-מקננו ילך עמנו, לא תשאר פרסה, כי ממנו נקח, לעבד את-יהוה אלהינו; ואנחנו לא-נדע, מה-נעבד את-יהוה, עד-באנו שמה: 27 ויחזק יהוה את-לב פרעה; ולא אבה לשלחם: 28 ויאמר-לו פרעה לך מעלי; השמר לך, אל-תסף ראות פני, כי, ביום ראתך פני תמות: 29 ויאמר משה כן דברת; לא-אסף עוד ראות פניך: פ