ה ואחר, באו משה ואהרן, ויאמרו אל-פרעה; כה-אמר יהוה אלהי ישראל, שלח את-עמי, ויחגו לי במדבר: 2 ויאמר פרעה, מי יהוה אשר אשמע בקלו, לשלח את-ישראל; לא ידעתי את-יהוה, וגם את-ישראל לא אשלח: 3 ויאמרו, אלהי העברים נקרא עלינו; נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר, ונזבחה ליהוה אלהינו, פן-יפגענו, בדבר או בחרב: 4 ויאמר אלהם מלך מצרים, למה משה ואהרן, תפריעו את-העם ממעשיו; לכו לסבלתיכם: 5 ויאמר פרעה, הן-רבים עתה עם הארץ; והשבתם אתם מסבלתם: 6 ויצו פרעה ביום ההוא; את-הנגשים בעם, ואת-שטריו לאמר: 7 לא תאספון לתת תבן לעם ללבן הלבנים כתמול שלשם; הם ילכו, וקששו להם תבן: 8 ואת-מתכנת הלבנים אשר הם עשים תמול שלשם תשימו עליהם, לא תגרעו ממנו; כי-נרפים הם, על-כן, הם צעקים לאמר, נלכה נזבחה לאלהינו: 9 תכבד העבדה על-האנשים ויעשו-בה; ואל-ישעו בדברי-שקר: 10 ויצאו נגשי העם ושטריו, ויאמרו אל-העם לאמר; כה אמר פרעה, אינני נתן לכם תבן: 11 אתם, לכו קחו לכם תבן, מאשר תמצאו; כי אין נגרע מעבדתכם דבר: 12 ויפץ העם בכל-ארץ מצרים; לקשש קש לתבן: 13 והנגשים אצים לאמר; כלו מעשיכם דבר-יום ביומו, כאשר בהיות התבן: 14 ויכו, שטרי בני ישראל, אשר-שמו עלהם, נגשי פרעה לאמר; מדוע לא כליתם חקכם ללבן כתמול שלשם, גם-תמול גם-היום: 15 ויבאו, שטרי בני ישראל, ויצעקו אל-פרעה לאמר; למה תעשה כה לעבדיך: 16 תבן, אין נתן לעבדיך, ולבנים אמרים לנו עשו; והנה עבדיך מכים וחטאת עמך: 17 ויאמר נרפים אתם נרפים; על-כן אתם אמרים, נלכה נזבחה ליהוה: 18 ועתה לכו עבדו, ותבן לא-ינתן לכם; ותכן לבנים תתנו: 19 ויראו שטרי בני-ישראל אתם ברע לאמר; לא-תגרעו מלבניכם דבר-יום ביומו: 20 ויפגעו את-משה ואת-אהרן, נצבים לקראתם; בצאתם מאת פרעה: 21 ויאמרו אלהם, ירא יהוה עליכם וישפט; אשר הבאשתם את-ריחנו, בעיני פרעה ובעיני עבדיו, לתת-חרב בידם להרגנו: 22 וישב משה אל-יהוה ויאמר; אדני, למה הרעתה לעם הזה, למה זה שלחתני: 23 ומאז באתי אל-פרעה לדבר בשמך, הרע לעם הזה; והצל לא-הצלת את-עמך: