ז שובי שובי השולמית, שובי שובי ונחזה-בך; מה-תחזו בשולמית, כמחלת המחנים: 2 מה-יפו פעמיך בנעלים בת-נדיב; חמוקי ירכיך, כמו חלאים, מעשה ידי אמן: 3 שררך אגן הסהר, אל-יחסר המזג; בטנך ערמת חטים, סוגה בשושנים: 4 שני שדיך כשני עפרים תאמי צביה: 5 צוארך כמגדל השן; עיניך ברכות בחשבון, על-שער בת-רבים, אפך כמגדל הלבנון, צופה פני דמשק: 6 ראשך עליך ככרמל, ודלת ראשך כארגמן; מלך אסור ברהטים: 7 מה-יפית ומה-נעמת, אהבה בתענוגים: 8 זאת קומתך דמתה לתמר, ושדיך לאשכלות: 9 אמרתי אעלה בתמר, אחזה בסנסניו; ויהיו-נא שדיך כאשכלות הגפן, וריח אפך כתפוחים: 10 וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים; דובב שפתי ישנים: 11 אני לדודי, ועלי תשוקתו: ס 12 לכה דודי נצא השדה, נלינה בכפרים: 13 נשכימה לכרמים, נראה אם פרחה הגפן פתח הסמדר, הנצו הרמונים; שם אתן את-דדי לך: 14 הדודאים נתנו-ריח, ועל-פתחינו כל-מגדים, חדשים גם-ישנים; דודי צפנתי לך: