יד ויהי היום, ויאמר יונתן בן-שאול אל-הנער נשא כליו, לכה, ונעברה אל-מצב פלשתים, אשר מעבר הלז; ולאביו לא הגיד: 2 ושאול, יושב בקצה הגבעה, תחת הרמון אשר במגרון; והעם אשר עמו, כשש מאות איש: 3 ואחיה בן-אחטוב אחי איכבוד בן-פינחס בן-עלי כהן יהוה בשלו נשא אפוד; והעם לא ידע, כי הלך יונתן: 4 ובין המעברות, אשר בקש יונתן לעבר על-מצב פלשתים, שן-הסלע מהעבר מזה, ושן-הסלע מהעבר מזה; ושם האחד בוצץ, ושם האחד סנה: 5 השן האחד מצוק מצפון מול מכמש; והאחד מנגב מול גבע: ס 6 ויאמר יהונתן אל-הנער נשא כליו, לכה ונעברה, אל-מצב הערלים האלה, אולי יעשה יהוה לנו; כי אין ליהוה מעצור, להושיע ברב או במעט: 7 ויאמר לו נשא כליו, עשה כל-אשר בלבבך; נטה לך, הנני עמך כלבבך: ס 8 ויאמר יהונתן, הנה אנחנו עברים אל-האנשים; ונגלינו אליהם: 9 אם-כה יאמרו אלינו, דמו עד-הגיענו אליכם; ועמדנו תחתינו, ולא נעלה אליהם: 10 ואם-כה יאמרו עלו עלינו ועלינו, כי-נתנם יהוה בידנו; וזה-לנו האות: 11 ויגלו שניהם, אל-מצב פלשתים; ויאמרו פלשתים, הנה עברים יצאים, מן-החרים אשר התחבאו-שם: 12 ויענו אנשי המצבה את-יונתן ואת-נשא כליו, ויאמרו עלו אלינו, ונודיעה אתכם דבר; פ
ויאמר יונתן אל-נשא כליו עלה אחרי, כי-נתנם יהוה ביד ישראל: 13 ויעל יונתן, על-ידיו ועל-רגליו, ונשא כליו אחריו; ויפלו לפני יונתן, ונשא כליו ממותת אחריו: 14 ותהי המכה הראשנה, אשר הכה יונתן ונשא כליו כעשרים איש; כבחצי מענה צמד שדה: 15 ותהי חרדה במחנה בשדה ובכל-העם, המצב והמשחית, חרדו גם-המה; ותרגז הארץ, ותהי לחרדת אלהים: 16 ויראו הצפים לשאול, בגבעת בנימן; והנה ההמון נמוג וילך והלם: פ
17 ויאמר שאול, לעם אשר אתו, פקדו-נא וראו, מי הלך מעמנו; ויפקדו, והנה אין יונתן ונשא כליו: 18 ויאמר שאול לאחיה, הגישה ארון האלהים; כי-היה ארון האלהים ביום ההוא ובני ישראל: 19 ויהי, עד דבר שאול אל-הכהן, וההמון, אשר במחנה פלשתים, וילך הלוך ורב; פ
ויאמר שאול אל-הכהן אסף ידך: 20 ויזעק שאול, וכל-העם אשר אתו, ויבאו עד-המלחמה; והנה היתה חרב איש ברעהו, מהומה גדולה מאד: 21 והעברים, היו לפלשתים כאתמול שלשום, אשר עלו עמם במחנה סביב; וגם-המה, להיות עם-ישראל, אשר עם-שאול ויונתן: 22 וכל איש ישראל המתחבאים בהר-אפרים שמעו, כי-נסו פלשתים; וידבקו גם-המה אחריהם במלחמה: 23 ויושע יהוה ביום ההוא את-ישראל; והמלחמה, עברה את-בית און: 24 ואיש-ישראל נגש ביום ההוא; ויאל שאול את-העם לאמר, ארור האיש אשר-יאכל לחם עד-הערב, ונקמתי מאיבי, ולא טעם כל-העם לחם: ס 25 וכל-הארץ באו ביער; ויהי דבש על-פני השדה: 26 ויבא העם אל-היער, והנה הלך דבש; ואין-משיג ידו אל-פיו, כי-ירא העם את-השבעה: 27 ויונתן לא-שמע, בהשביע אביו את-העם, וישלח, את-קצה המטה אשר בידו, ויטבל אותה ביערת הדבש; וישב ידו אל-פיו, ותראנה (ותארנה) עיניו: 28 ויען איש מהעם ויאמר, השבע השביע אביך את-העם לאמר, ארור האיש אשר-יאכל לחם היום; ויעף העם: 29 ויאמר יונתן, עכר אבי את-הארץ; ראו-נא כי-ארו עיני, כי טעמתי, מעט דבש הזה: 30 אף, כי לוא אכל אכל היום העם, משלל איביו אשר מצא; כי עתה לא-רבתה מכה בפלשתים: 31 ויכו ביום ההוא בפלשתים, ממכמש אילנה; ויעף העם מאד: 32 ויעש (ויעט) העם אל-שלל (השלל), ויקחו צאן ובקר ובני בקר וישחטו-ארצה; ויאכל העם על-הדם: 33 ויגידו לשאול לאמר, הנה העם חטאים ליהוה לאכל על-הדם; ויאמר בגדתם, גלו-אלי היום אבן גדולה: 34 ויאמר שאול פצו בעם ואמרתם להם הגישו אלי איש שורו ואיש שיהו, ושחטתם בזה ואכלתם, ולא-תחטאו ליהוה לאכל אל-הדם; ויגשו כל-העם איש שורו בידו הלילה וישחטו-שם: 35 ויבן שאול מזבח ליהוה; אתו החל, לבנות מזבח ליהוה: פ
36 ויאמר שאול נרדה אחרי פלשתים לילה ונבזה בהם עד-אור הבקר, ולא-נשאר בהם איש, ויאמרו, כל-הטוב בעיניך עשה; ס ויאמר הכהן, נקרבה הלם אל-האלהים: 37 וישאל שאול באלהים, הארד אחרי פלשתים, התתנם ביד ישראל; ולא ענהו ביום ההוא: 38 ויאמר שאול, גשו הלם, כל פנות העם; ודעו וראו, במה, היתה החטאת הזאת היום: 39 כי חי-יהוה, המושיע את-ישראל, כי אם-ישנו ביונתן בני כי מות ימות; ואין ענהו מכל-העם: 40 ויאמר אל-כל-ישראל, אתם תהיו לעבר אחד, ואני ויונתן בני, נהיה לעבר אחד; ויאמרו העם אל-שאול, הטוב בעיניך עשה: ס 41 ויאמר שאול, אל-יהוה אלהי ישראל הבה תמים; וילכד יונתן ושאול והעם יצאו: 42 ויאמר שאול, הפילו ביני ובין יונתן בני; וילכד יונתן: 43 ויאמר שאול אל-יונתן, הגידה לי מה עשיתה; ויגד-לו יונתן, ויאמר טעם טעמתי בקצה המטה אשר-בידי מעט דבש הנני אמות: 44 ויאמר שאול, כה-יעשה אלהים וכה יוסף; כי-מות תמות יונתן: 45 ויאמר העם אל-שאול, היונתן ימות אשר עשה הישועה הגדולה הזאת בישראל, חלילה, חי-יהוה אם-יפל משערת ראשו ארצה, כי-עם-אלהים עשה היום הזה; ויפדו העם את-יונתן ולא-מת: ס 46 ויעל שאול, מאחרי פלשתים; ופלשתים הלכו למקומם: 47 ושאול לכד המלוכה על-ישראל; וילחם סביב בכל-איביו במואב ובבני-עמון ובאדום ובמלכי צובה ובפלשתים, ובכל אשר-יפנה ירשיע: 48 ויעש חיל, ויך את-עמלק; ויצל את-ישראל מיד שסהו: ס 49 ויהיו בני שאול, יונתן וישוי ומלכי-שוע; ושם שתי בנתיו, שם הבכירה מרב, ושם הקטנה מיכל: 50 ושם אשת שאול, אחינעם בת-אחימעץ; ושם שר-צבאו אבינר, בן-נר דוד שאול: 51 וקיש אבי-שאול ונר אבי-אבנר בן-אביאל: ס 52 ותהי המלחמה חזקה על-פלשתים, כל ימי שאול; וראה שאול כל-איש גבור וכל-בן-חיל, ויאספהו אליו: ס