טו ויאמר שמואל אל-שאול, אתי שלח יהוה למשחך למלך, על-עמו על-ישראל; ועתה שמע, לקול דברי יהוה: ס 2 כה אמר יהוה צבאות, פקדתי את אשר-עשה עמלק לישראל; אשר-שם לו בדרך, בעלתו ממצרים: 3 עתה לך והכיתה את-עמלק, והחרמתם את-כל-אשר-לו, ולא תחמל עליו; והמתה מאיש עד-אשה, מעלל ועד-יונק, משור ועד-שה, מגמל ועד-חמור: ס 4 וישמע שאול את-העם, ויפקדם בטלאים, מאתים אלף רגלי; ועשרת אלפים את-איש יהודה: 5 ויבא שאול עד-עיר עמלק; וירב בנחל: 6 ויאמר שאול אל-הקיני לכו סרו רדו מתוך עמלקי, פן-אספך עמו, ואתה עשיתה חסד עם-כל-בני ישראל, בעלותם ממצרים; ויסר קיני מתוך עמלק: 7 ויך שאול את-עמלק; מחוילה בואך שור, אשר על-פני מצרים: 8 ויתפש את-אגג מלך-עמלק חי; ואת-כל-העם החרים לפי-חרב: 9 ויחמל שאול והעם על-אגג, ועל-מיטב הצאן והבקר והמשנים ועל-הכרים ועל-כל-הטוב, ולא אבו החרימם; וכל-המלאכה נמבזה ונמס אתה החרימו: פ
10 ויהי דבר-יהוה, אל-שמואל לאמר: 11 נחמתי, כי-המלכתי את-שאול למלך, כי-שב מאחרי, ואת-דברי לא הקים; ויחר לשמואל, ויזעק אל-יהוה כל-הלילה: 12 וישכם שמואל לקראת שאול בבקר; ויגד לשמואל לאמר, בא-שאול הכרמלה והנה מציב לו יד, ויסב ויעבר, וירד הגלגל: 13 ויבא שמואל אל-שאול; ויאמר לו שאול, ברוך אתה ליהוה, הקימתי את-דבר יהוה: 14 ויאמר שמואל, ומה קול-הצאן הזה באזני; וקול הבקר, אשר אנכי שמע: 15 ויאמר שאול מעמלקי הביאום, אשר חמל העם על-מיטב הצאן והבקר, למען זבח ליהוה אלהיך; ואת-היותר החרמנו: ס 16 ויאמר שמואל אל-שאול, הרף ואגידה לך, את אשר דבר יהוה אלי הלילה; ויאמרו (ויאמר) לו דבר: ס 17 ויאמר שמואל, הלוא, אם-קטן אתה בעיניך, ראש שבטי ישראל אתה; וימשחך יהוה למלך על-ישראל: 18 וישלחך יהוה בדרך; ויאמר, לך והחרמתה את-החטאים את-עמלק, ונלחמת בו, עד כלותם אתם: 19 ולמה לא-שמעת בקול יהוה; ותעט אל-השלל, ותעש הרע בעיני יהוה: ס 20 ויאמר שאול אל-שמואל, אשר שמעתי בקול יהוה, ואלך בדרך אשר-שלחני יהוה; ואביא, את-אגג מלך עמלק, ואת-עמלק החרמתי: 21 ויקח העם מהשלל צאן ובקר ראשית החרם; לזבח ליהוה אלהיך בגלגל: 22 ויאמר שמואל, החפץ ליהוה בעלות וזבחים, כשמע בקול יהוה; הנה שמע מזבח טוב, להקשיב מחלב אילים: 23 כי חטאת-קסם מרי, ואון ותרפים הפצר; יען, מאסת את-דבר יהוה, וימאסך ממלך: ס 24 ויאמר שאול אל-שמואל חטאתי, כי-עברתי את-פי-יהוה ואת-דבריך; כי יראתי את-העם, ואשמע בקולם: 25 ועתה שא נא את-חטאתי; ושוב עמי, ואשתחוה ליהוה: 26 ויאמר שמואל אל-שאול, לא אשוב עמך; כי מאסתה את-דבר יהוה, וימאסך יהוה, מהיות מלך על-ישראל: ס 27 ויסב שמואל ללכת; ויחזק בכנף-מעילו ויקרע: 28 ויאמר אליו שמואל, קרע יהוה את-ממלכות ישראל מעליך היום; ונתנה לרעך הטוב ממך: 29 וגם נצח ישראל, לא ישקר ולא ינחם; כי לא אדם הוא להנחם: 30 ויאמר חטאתי, עתה, כבדני נא נגד זקני-עמי ונגד ישראל; ושוב עמי, והשתחויתי ליהוה אלהיך: 31 וישב שמואל אחרי שאול; וישתחו שאול ליהוה: ס 32 ויאמר שמואל, הגישו אלי את-אגג מלך עמלק, וילך אליו, אגג מעדנת; ויאמר אגג, אכן סר מר-המות: ס 33 ויאמר שמואל, כאשר שכלה נשים חרבך, כן-תשכל מנשים אמך; וישסף שמואל את-אגג לפני יהוה בגלגל: ס 34 וילך שמואל הרמתה; ושאול עלה אל-ביתו גבעת שאול: 35 ולא-יסף שמואל לראות את-שאול עד-יום מותו, כי-התאבל שמואל אל-שאול; ויהוה נחם, כי-המליך את-שאול על-ישראל: פ