טז ויאמר יהוה אל-שמואל, עד-מתי אתה מתאבל אל-שאול, ואני מאסתיו, ממלך על-ישראל; מלא קרנך שמן, ולך אשלחך אל-ישי בית-הלחמי, כי-ראיתי בבניו לי מלך: 2 ויאמר שמואל איך אלך, ושמע שאול והרגני; ס ויאמר יהוה, עגלת בקר תקח בידך, ואמרת, לזבח ליהוה באתי: 3 וקראת לישי בזבח; ואנכי, אודיעך את אשר-תעשה, ומשחת לי, את אשר-אמר אליך: 4 ויעש שמואל, את אשר דבר יהוה, ויבא בית לחם; ויחרדו זקני העיר לקראתו, ויאמר שלם בואך: 5 ויאמר שלום, לזבח ליהוה באתי, התקדשו, ובאתם אתי בזבח; ויקדש את-ישי ואת-בניו, ויקרא להם לזבח: 6 ויהי בבואם, וירא את-אליאב; ויאמר אך נגד יהוה משיחו: 7 ויאמר יהוה אל-שמואל, אל-תבט אל-מראהו ואל-גבה קומתו כי מאסתיהו; כי לא, אשר יראה האדם, כי האדם יראה לעינים, ויהוה יראה ללבב: 8 ויקרא ישי אל-אבינדב, ויעברהו לפני שמואל; ויאמר גם-בזה לא-בחר יהוה: 9 ויעבר ישי שמה; ויאמר גם-בזה לא-בחר יהוה: 10 ויעבר ישי שבעת בניו לפני שמואל; ויאמר שמואל אל-ישי, לא-בחר יהוה באלה: 11 ויאמר שמואל אל-ישי התמו הנערים, ויאמר, עוד שאר הקטן, והנה רעה בצאן; ויאמר שמואל אל-ישי שלחה וקחנו, כי לא-נסב עד-באו פה: 12 וישלח ויביאהו והוא אדמוני, עם-יפה עינים וטוב ראי; פ
ויאמר יהוה קום משחהו כי-זה הוא: 13 ויקח שמואל את-קרן השמן, וימשח אתו בקרב אחיו, ותצלח רוח-יהוה אל-דוד, מהיום ההוא ומעלה; ויקם שמואל, וילך הרמתה: ס 14 ורוח יהוה סרה מעם שאול; ובעתתו רוח-רעה מאת יהוה: 15 ויאמרו עבדי-שאול אליו; הנה-נא רוח-אלהים רעה מבעתך: 16 יאמר-נא אדננו עבדיך לפניך, יבקשו איש ידע מנגן בכנור; והיה, בהיות עליך רוח-אלהים רעה, ונגן בידו וטוב לך: פ
17 ויאמר שאול אל-עבדיו; ראו-נא לי, איש מיטיב לנגן, והביאותם אלי: 18 ויען אחד מהנערים ויאמר, הנה ראיתי בן לישי בית הלחמי, ידע נגן וגבור חיל ואיש מלחמה ונבון דבר ואיש תאר; ויהוה עמו: 19 וישלח שאול מלאכים אל-ישי; ויאמר שלחה אלי את-דוד בנך אשר בצאן: 20 ויקח ישי חמור לחם ונאד יין, וגדי עזים אחד; וישלח ביד-דוד בנו אל-שאול: 21 ויבא דוד אל-שאול, ויעמד לפניו; ויאהבהו מאד, ויהי-לו נשא כלים: 22 וישלח שאול, אל-ישי לאמר; יעמד-נא דוד לפני, כי-מצא חן בעיני: 23 והיה, בהיות רוח-אלהים אל-שאול, ולקח דוד את-הכנור ונגן בידו; ורוח לשאול וטוב לו, וסרה מעליו רוח הרעה: פ