יז ויאספו פלשתים את-מחניהם למלחמה, ויאספו, שכה אשר ליהודה; ויחנו בין-שוכה ובין-עזקה באפס דמים: 2 ושאול ואיש-ישראל נאספו, ויחנו בעמק האלה; ויערכו מלחמה לקראת פלשתים: 3 ופלשתים עמדים אל-ההר מזה, וישראל עמדים אל-ההר מזה; והגיא ביניהם: 4 ויצא איש-הבנים ממחנות פלשתים, גלית שמו מגת; גבהו שש אמות וזרת: 5 וכובע נחשת על-ראשו, ושריון קשקשים הוא לבוש; ומשקל השריון, חמשת-אלפים שקלים נחשת: 6 ומצחת נחשת על-רגליו; וכידון נחשת בין כתפיו: 7 וחץ (ועץ) חניתו, כמנור ארגים, ולהבת חניתו, שש-מאות שקלים ברזל; ונשא הצנה הלך לפניו: 8 ויעמד, ויקרא אל-מערכת ישראל, ויאמר להם, למה תצאו לערך מלחמה; הלוא אנכי הפלשתי, ואתם עבדים לשאול, ברו-לכם איש וירד אלי: 9 אם-יוכל להלחם אתי והכני, והיינו לכם לעבדים; ואם-אני אוכל-לו והכיתיו, והייתם לנו לעבדים, ועבדתם אתנו: 10 ויאמר הפלשתי, אני, חרפתי את-מערכות ישראל היום הזה; תנו-לי איש, ונלחמה יחד: 11 וישמע שאול וכל-ישראל, את-דברי הפלשתי האלה; ויחתו ויראו מאד: פ
12 ודוד בן-איש אפרתי הזה, מבית לחם יהודה, ושמו ישי, ולו שמנה בנים; והאיש בימי שאול, זקן בא באנשים: 13 וילכו שלשת בני-ישי הגדלים, הלכו אחרי-שאול למלחמה; ושם שלשת בניו, אשר הלכו במלחמה, אליאב הבכור, ומשנהו אבינדב, והשלשי שמה: 14 ודוד הוא הקטן; ושלשה הגדלים, הלכו אחרי שאול: ס 15 ודוד הלך ושב מעל שאול; לרעות את-צאן אביו בית-לחם: 16 ויגש הפלשתי השכם והערב; ויתיצב ארבעים יום: פ
17 ויאמר ישי לדוד בנו, קח-נא לאחיך איפת הקליא הזה, ועשרה לחם הזה; והרץ המחנה לאחיך: 18 ואת עשרת חרצי החלב האלה, תביא לשר-האלף; ואת-אחיך תפקד לשלום, ואת-ערבתם תקח: 19 ושאול והמה וכל-איש ישראל, בעמק האלה; נלחמים עם-פלשתים: 20 וישכם דוד בבקר, ויטש את-הצאן על-שמר, וישא וילך, כאשר צוהו ישי; ויבא המעגלה, והחיל, היצא אל-המערכה, והרעו במלחמה: 21 ותערך ישראל ופלשתים, מערכה לקראת מערכה: 22 ויטש דוד את-הכלים מעליו, על-יד שומר הכלים, וירץ המערכה; ויבא וישאל לאחיו לשלום: 23 והוא מדבר עמם, והנה איש הבנים עולה גלית הפלשתי שמו מגת ממערות (ממערכות) פלשתים, וידבר כדברים האלה; וישמע דוד: 24 וכל איש ישראל, בראותם את-האיש; וינסו מפניו, וייראו מאד: 25 ויאמר איש ישראל, הראיתם האיש העלה הזה, כי לחרף את-ישראל עלה; והיה האיש אשר-יכנו יעשרנו המלך עשר גדול, ואת-בתו יתן-לו, ואת בית אביו, יעשה חפשי בישראל: 26 ויאמר דוד, אל-האנשים העמדים עמו לאמר, מה-יעשה, לאיש אשר יכה את-הפלשתי הלז, והסיר חרפה מעל ישראל; כי מי, הפלשתי הערל הזה, כי חרף, מערכות אלהים חיים: 27 ויאמר לו העם, כדבר הזה לאמר; כה יעשה, לאיש אשר יכנו: 28 וישמע אליאב אחיו הגדול, בדברו אל-האנשים; ויחר-אף אליאב בדוד ויאמר למה-זה ירדת, ועל-מי נטשת מעט הצאן ההנה במדבר, אני ידעתי את-זדנך, ואת רע לבבך, כי, למען ראות המלחמה ירדת: 29 ויאמר דוד, מה עשיתי עתה; הלוא דבר הוא: 30 ויסב מאצלו אל-מול אחר, ויאמר כדבר הזה; וישבהו העם דבר, כדבר הראשון: 31 וישמעו הדברים, אשר דבר דוד; ויגדו לפני-שאול ויקחהו: 32 ויאמר דוד אל-שאול, אל-יפל לב-אדם עליו; עבדך ילך, ונלחם עם-הפלשתי הזה: 33 ויאמר שאול אל-דוד, לא תוכל ללכת אל-הפלשתי הזה, להלחם עמו; כי-נער אתה, והוא איש מלחמה מנעריו: ס 34 ויאמר דוד אל-שאול, רעה היה עבדך לאביו בצאן; ובא הארי ואת-הדוב, ונשא שה מהעדר: 35 ויצאתי אחריו והכתיו והצלתי מפיו; ויקם עלי, והחזקתי בזקנו, והכתיו והמיתיו: 36 גם את-הארי גם-הדוב הכה עבדך; והיה הפלשתי הערל הזה כאחד מהם, כי חרף, מערכת אלהים חיים: ס 37 ויאמר דוד, יהוה, אשר הצלני מיד הארי ומיד הדב, הוא יצילני, מיד הפלשתי הזה; ס ויאמר שאול אל-דוד לך, ויהוה יהיה עמך: 38 וילבש שאול את-דוד מדיו, ונתן קובע נחשת על-ראשו; וילבש אתו שריון: 39 ויחגר דוד את-חרבו מעל למדיו ויאל ללכת כי לא-נסה, ויאמר דוד אל-שאול, לא אוכל ללכת באלה כי לא נסיתי; ויסרם דוד מעליו: 40 ויקח מקלו בידו, ויבחר-לו חמשה חלקי-אבנים מן-הנחל וישם אתם בכלי הרעים אשר-לו ובילקוט וקלעו בידו; ויגש אל-הפלשתי: 41 וילך הפלשתי, הלך וקרב אל-דוד; והאיש נשא הצנה לפניו: 42 ויבט הפלשתי ויראה את-דוד ויבזהו; כי-היה נער, ואדמני עם-יפה מראה: 43 ויאמר הפלשתי אל-דוד, הכלב אנכי, כי-אתה בא-אלי במקלות; ויקלל הפלשתי את-דוד באלהיו: 44 ויאמר הפלשתי אל-דוד; לכה אלי, ואתנה את-בשרך, לעוף השמים ולבהמת השדה: ס 45 ויאמר דוד אל-הפלשתי, אתה בא אלי, בחרב ובחנית ובכידון; ואנכי בא-אליך, בשם יהוה צבאות, אלהי מערכות ישראל אשר חרפת: 46 היום הזה יסגרך יהוה בידי והכיתך, והסרתי את-ראשך מעליך, ונתתי פגר מחנה פלשתים היום הזה, לעוף השמים ולחית הארץ; וידעו כל-הארץ, כי יש אלהים לישראל: 47 וידעו כל-הקהל הזה, כי-לא בחרב ובחנית יהושיע יהוה; כי ליהוה המלחמה, ונתן אתכם בידנו: 48 והיה כי-קם הפלשתי, וילך ויקרב לקראת דוד; וימהר דוד, וירץ המערכה לקראת הפלשתי: 49 וישלח דוד את-ידו אל-הכלי, ויקח משם אבן ויקלע, ויך את-הפלשתי אל-מצחו; ותטבע האבן במצחו, ויפל על-פניו ארצה: 50 ויחזק דוד מן-הפלשתי בקלע ובאבן, ויך את-הפלשתי וימיתהו; וחרב אין ביד-דוד: 51 וירץ דוד ויעמד אל-הפלשתי ויקח את-חרבו וישלפה מתערה וימתתהו, ויכרת-בה את-ראשו; ויראו הפלשתים כי-מת גבורם וינסו: 52 ויקמו אנשי ישראל ויהודה וירעו, וירדפו את-הפלשתים, עד-בואך גיא, ועד שערי עקרון; ויפלו חללי פלשתים בדרך שערים, ועד-גת ועד-עקרון: 53 וישבו בני ישראל, מדלק אחרי פלשתים; וישסו את-מחניהם: 54 ויקח דוד את-ראש הפלשתי, ויבאהו ירושלם; ואת-כליו שם באהלו: ס 55 וכראות שאול את-דוד, יצא לקראת הפלשתי, אמר, אל-אבנר שר הצבא, בן-מי-זה הנער אבנר; ויאמר אבנר, חי-נפשך המלך אם-ידעתי: 56 ויאמר המלך; שאל אתה, בן-מי-זה העלם: ס 57 וכשוב דוד, מהכות את-הפלשתי, ויקח אתו אבנר, ויבאהו לפני שאול; וראש הפלשתי בידו: 58 ויאמר אליו שאול, בן-מי אתה הנער; ויאמר דוד, בן-עבדך ישי בית הלחמי: