פרק קודם, שמואל א, תנ"ך

הפרק הזה מנוקד

שמואל א פרק ב

ב ותתפלל חנה ותאמר, עלץ לבי ביהוה, רמה קרני ביהוה; רחב פי על-אויבי, כי שמחתי בישועתך: 2 אין-קדוש כיהוה כי אין בלתך; ואין צור כאלהינו: 3 אל-תרבו תדברו גבהה גבהה, יצא עתק מפיכם; כי אל דעות יהוה, ולא (ולו) נתכנו עללות: 4 קשת גברים חתים; ונכשלים אזרו חיל: 5 שבעים בלחם נשכרו, ורעבים חדלו; עד-עקרה ילדה שבעה, ורבת בנים אמללה: 6 יהוה ממית ומחיה; מוריד שאול ויעל: 7 יהוה מוריש ומעשיר; משפיל אף-מרומם: 8 מקים מעפר דל, מאשפת ירים אביון, להושיב עם-נדיבים, וכסא כבוד ינחלם; כי ליהוה מצקי ארץ, וישת עליהם תבל: 9 רגלי חסידו (חסידיו) ישמר, ורשעים בחשך ידמו; כי-לא בכח יגבר-איש: 10 יהוה יחתו מריבו (מריביו), עלו (עליו) בשמים ירעם, יהוה ידין אפסי-ארץ; ויתן-עז למלכו, וירם קרן משיחו:    פ

11 וילך אלקנה הרמתה על-ביתו; והנער, היה משרת את-יהוה, את-פני עלי הכהן: 12 ובני עלי בני בליעל; לא ידעו את-יהוה: 13 ומשפט הכהנים את-העם; כל-איש זבח זבח, ובא נער הכהן כבשל הבשר, והמזלג שלש-השנים בידו: 14 והכה בכיור או בדוד, או בקלחת או בפרור, כל אשר יעלה המזלג, יקח הכהן בו; ככה יעשו לכל-ישראל, הבאים שם בשלה: 15 גם בטרם יקטרון את-החלב, ובא נער הכהן, ואמר לאיש הזבח, תנה בשר, לצלות לכהן; ולא-יקח ממך בשר מבשל כי אם-חי: 16 ויאמר אליו האיש, קטר יקטירון כיום החלב, וקח-לך, כאשר תאוה נפשך; ואמר לו (לא) כי עתה תתן, ואם-לא לקחתי בחזקה: 17 ותהי חטאת הנערים גדולה מאד את-פני יהוה; כי נאצו האנשים, את מנחת יהוה: 18 ושמואל משרת את-פני יהוה; נער חגור אפוד בד: 19 ומעיל קטן תעשה-לו אמו, והעלתה לו מימים ימימה; בעלותה את-אישה, לזבח את-זבח הימים: 20 וברך עלי את-אלקנה ואת-אשתו, ואמר ישם יהוה לך זרע מן-האשה הזאת, תחת השאלה, אשר שאל ליהוה; והלכו למקמו: 21 כי-פקד יהוה את-חנה, ותהר ותלד שלשה-בנים ושתי בנות; ויגדל הנער שמואל עם-יהוה:    ס    22 ועלי זקן מאד; ושמע, את כל-אשר יעשון בניו לכל-ישראל, ואת אשר-ישכבון את-הנשים, הצבאות, פתח אהל מועד: 23 ויאמר להם, למה תעשון כדברים האלה; אשר אנכי שמע את-דבריכם רעים, מאת כל-העם אלה: 24 אל בני; כי לוא-טובה השמעה אשר אנכי שמע, מעברים עם-יהוה: 25 אם-יחטא איש לאיש ופללו אלהים, ואם ליהוה יחטא-איש, מי יתפלל-לו; ולא ישמעו לקול אביהם, כי-חפץ יהוה להמיתם: 26 והנער שמואל, הלך וגדל וטוב; גם עם-יהוה, וגם עם-אנשים:    ס    27 ויבא איש-אלהים אל-עלי; ויאמר אליו, כה אמר יהוה, הנגלה נגליתי אל-בית אביך, בהיותם במצרים לבית פרעה: 28 ובחר אתו מכל-שבטי ישראל לי לכהן, לעלות על-מזבחי, להקטיר קטרת לשאת אפוד לפני; ואתנה לבית אביך, את-כל-אשי בני ישראל: 29 למה תבעטו, בזבחי ובמנחתי, אשר צויתי מעון; ותכבד את-בניך ממני, להבריאכם, מראשית כל-מנחת ישראל לעמי: 30 לכן, נאם-יהוה אלהי ישראל, אמור אמרתי, ביתך ובית אביך, יתהלכו לפני עד-עולם; ועתה נאם-יהוה חלילה לי, כי-מכבדי אכבד ובזי יקלו: 31 הנה ימים באים, וגדעתי את-זרעך, ואת-זרע בית אביך; מהיות זקן בביתך: 32 והבטת צר מעון, בכל אשר-ייטיב את-ישראל; ולא-יהיה זקן בביתך כל-הימים: 33 ואיש, לא-אכרית לך מעם מזבחי, לכלות את-עיניך ולאדיב את-נפשך; וכל-מרבית ביתך ימותו אנשים: 34 וזה-לך האות, אשר יבא אל-שני בניך, אל-חפני ופינחס; ביום אחד ימותו שניהם: 35 והקימתי לי כהן נאמן, כאשר בלבבי ובנפשי יעשה; ובניתי לו בית נאמן, והתהלך לפני-משיחי כל-הימים: 36 והיה, כל-הנותר בביתך, יבוא להשתחות לו, לאגורת כסף וככר-לחם; ואמר, ספחני נא אל-אחת הכהנות לאכל פת-לחם:    ס   

פרק הבא, שמואל א, תנ"ך