כ ויברח דוד, מנוות (מניות) ברמה; ויבא ויאמר לפני יהונתן, מה עשיתי מה-עוני ומה-חטאתי לפני אביך, כי מבקש את-נפשי: 2 ויאמר לו חלילה לא תמות, הנה לו-עשה (לא-יעשה) אבי דבר גדול, או דבר קטן, ולא יגלה את-אזני; ומדוע יסתיר אבי ממני את-הדבר הזה אין זאת: 3 וישבע עוד דוד, ויאמר ידע ידע אביך, כי-מצאתי חן בעיניך, ויאמר אל-ידע-זאת יהונתן פן-יעצב; ואולם, חי-יהוה וחי נפשך, כי כפשע, ביני ובין המות: 4 ויאמר יהונתן אל-דוד; מה-תאמר נפשך ואעשה-לך: פ
5 ויאמר דוד אל-יהונתן, הנה-חדש מחר, ואנכי ישב-אשב עם-המלך לאכול; ושלחתני ונסתרתי בשדה, עד הערב השלשית: 6 אם-פקד יפקדני אביך; ואמרת, נשאל נשאל ממני דוד לרוץ בית-לחם עירו, כי זבח הימים שם לכל-המשפחה: 7 אם-כה יאמר טוב שלום לעבדך; ואם-חרה יחרה לו, דע כי-כלתה הרעה מעמו: 8 ועשית חסד על-עבדך, כי בברית יהוה, הבאת את-עבדך עמך; ואם-יש-בי עון המיתני אתה, ועד-אביך למה-זה תביאני: פ
9 ויאמר יהונתן חלילה לך; כי אם-ידע אדע, כי-כלתה הרעה מעם אבי לבוא עליך, ולא אתה אגיד לך: ס 10 ויאמר דוד אל-יהונתן, מי יגיד לי; או מה-יענך אביך קשה: ס 11 ויאמר יהונתן אל-דוד, לכה ונצא השדה; ויצאו שניהם השדה: ס 12 ויאמר יהונתן אל-דוד, יהוה אלהי ישראל כי-אחקר את-אבי, כעת מחר השלשית, והנה-טוב אל-דוד; ולא-אז אשלח אליך, וגליתי את-אזנך: 13 כה-יעשה יהוה ליהונתן וכה יסיף, כי-ייטב אל-אבי את-הרעה עליך, וגליתי את-אזנך, ושלחתיך והלכת לשלום; ויהי יהוה עמך, כאשר היה עם-אבי: 14 ולא אם-עודני חי; ולא-תעשה עמדי חסד יהוה ולא אמות: 15 ולא-תכרת את-חסדך מעם ביתי עד-עולם; ולא, בהכרת יהוה את-איבי דוד, איש מעל פני האדמה: 16 ויכרת יהונתן עם-בית דוד; ובקש יהוה, מיד איבי דוד: 17 ויוסף יהונתן להשביע את-דוד, באהבתו אתו; כי-אהבת נפשו אהבו: ס 18 ויאמר-לו יהונתן מחר חדש; ונפקדת כי יפקד מושבך: 19 ושלשת תרד מאד, ובאת אל-המקום, אשר-נסתרת שם ביום המעשה; וישבת, אצל האבן האזל: 20 ואני שלשת החצים צדה אורה; לשלח-לי למטרה: 21 והנה אשלח את-הנער, לך מצא את-החצים; אם-אמר אמר לנער הנה החצים ממך והנה, קחנו ובאה כי-שלום לך ואין דבר חי-יהוה: 22 ואם-כה אמר לעלם, הנה החצים ממך והלאה; לך כי שלחך יהוה: 23 והדבר, אשר דברנו אני ואתה; הנה יהוה ביני ובינך עד-עולם: ס 24 ויסתר דוד בשדה; ויהי החדש, וישב המלך על- (אל-) הלחם לאכול: 25 וישב המלך על-מושבו כפעם בפעם, אל-מושב הקיר, ויקם יהונתן, וישב אבנר מצד שאול; ויפקד מקום דוד: 26 ולא-דבר שאול מאומה ביום ההוא; כי אמר מקרה הוא, בלתי טהור הוא כי-לא טהור: ס 27 ויהי, ממחרת החדש השני, ויפקד מקום דוד; ס ויאמר שאול אל-יהונתן בנו, מדוע לא-בא בן-ישי גם-תמול גם-היום אל-הלחם: 28 ויען יהונתן את-שאול; נשאל נשאל דוד מעמדי עד-בית לחם: 29 ויאמר שלחני נא כי זבח משפחה לנו בעיר, והוא צוה-לי אחי, ועתה, אם-מצאתי חן בעיניך, אמלטה נא ואראה את-אחי; על-כן לא-בא, אל-שלחן המלך: ס 30 ויחר-אף שאול ביהונתן, ויאמר לו, בן-נעות המרדות; הלוא ידעתי, כי-בחר אתה לבן-ישי, לבשתך, ולבשת ערות אמך: 31 כי כל-הימים, אשר בן-ישי חי על-האדמה, לא תכון אתה ומלכותך; ועתה, שלח וקח אתו אלי, כי בן-מות הוא: ס 32 ויען יהונתן, את-שאול אביו; ויאמר אליו למה יומת מה עשה: 33 ויטל שאול את-החנית עליו להכתו; וידע יהונתן, כי-כלה היא מעם אביו להמית את-דוד: ס 34 ויקם יהונתן מעם השלחן בחרי-אף; ולא-אכל ביום-החדש השני לחם, כי נעצב אל-דוד, כי הכלמו אביו: ס 35 ויהי בבקר, ויצא יהונתן השדה למועד דוד; ונער קטן עמו: 36 ויאמר לנערו, רץ, מצא נא את-החצים, אשר אנכי מורה; הנער רץ, והוא-ירה החצי להעברו: 37 ויבא הנער עד-מקום החצי, אשר ירה יהונתן; ויקרא יהונתן אחרי הנער ויאמר, הלוא החצי ממך והלאה: 38 ויקרא יהונתן אחרי הנער, מהרה חושה אל-תעמד; וילקט נער יהונתן את-החצי (החצים), ויבא אל-אדניו: 39 והנער לא-ידע מאומה; אך יהונתן ודוד, ידעו את-הדבר: 40 ויתן יהונתן את-כליו, אל-הנער אשר-לו; ויאמר לו, לך הביא העיר: 41 הנער בא, ודוד, קם מאצל הנגב, ויפל לאפיו ארצה וישתחו שלש פעמים; וישקו איש את-רעהו, ויבכו איש את-רעהו, עד-דוד הגדיל: 42 ויאמר יהונתן לדוד לך לשלום; אשר נשבענו שנינו אנחנו, בשם יהוה לאמר, יהוה יהיה ביני ובינך, ובין זרעי ובין זרעך עד-עולם: פ