כו ויבאו הזפים אל-שאול, הגבעתה לאמר; הלוא דוד מסתתר בגבעת החכילה, על פני הישימן: 2 ויקם שאול, וירד אל-מדבר-זיף, ואתו שלשת-אלפים איש בחורי ישראל; לבקש את-דוד במדבר-זיף: 3 ויחן שאול בגבעת החכילה, אשר על-פני הישימן על-הדרך; ודוד ישב במדבר, וירא כי בא שאול אחריו המדברה: 4 וישלח דוד מרגלים; וידע כי-בא שאול אל-נכון: 5 ויקם דוד, ויבא אל-המקום אשר חנה-שם שאול, וירא דוד, את-המקום אשר שכב-שם שאול, ואבנר בן-נר שר-צבאו; ושאול שכב במעגל, והעם חנים סביבתו (סביבתיו): 6 ויען דוד ויאמר אל-אחימלך החתי, ואל-אבישי בן-צרויה אחי יואב לאמר, מי-ירד אתי אל-שאול אל-המחנה; ויאמר אבישי, אני ארד עמך: 7 ויבא דוד ואבישי אל-העם לילה, והנה שאול, שכב ישן במעגל, וחניתו מעוכה-בארץ מראשתו (מראשתיו); ואבנר והעם, שכבים סביבתו (סביבתיו): ס 8 ויאמר אבישי אל-דוד, סגר אלהים היום את-אויבך בידך; ועתה אכנו נא בחנית ובארץ פעם אחת, ולא אשנה לו: 9 ויאמר דוד אל-אבישי אל-תשחיתהו; כי מי שלח ידו במשיח יהוה ונקה: פ
10 ויאמר דוד חי-יהוה, כי אם-יהוה יגפנו; או-יומו יבוא ומת, או במלחמה ירד ונספה: 11 חלילה לי מיהוה, משלח ידי במשיח יהוה; ועתה קח-נא את-החנית אשר מראשתו (מראשתיו) ואת-צפחת המים ונלכה לנו: 12 ויקח דוד את-החנית ואת-צפחת המים מראשתי שאול, וילכו להם; ואין ראה ואין יודע ואין מקיץ, כי כלם ישנים, כי תרדמת יהוה, נפלה עליהם: 13 ויעבר דוד העבר, ויעמד על-ראש-ההר מרחק; רב המקום ביניהם: 14 ויקרא דוד אל-העם, ואל-אבנר בן-נר לאמר, הלוא תענה אבנר; ויען אבנר ויאמר, מי אתה קראת אל-המלך: פ
15 ויאמר דוד אל-אבנר הלוא-איש אתה, ומי כמוך בישראל, ולמה לא שמרת, אל-אדניך המלך; כי-בא אחד העם, להשחית את-המלך אדניך: 16 לא-טוב הדבר הזה אשר עשית, חי-יהוה, כי בני-מות אתם, אשר לא-שמרתם על-אדניכם על-משיח יהוה; ועתה ראה, אי-חנית המלך ואת-צפחת המים אשר מראשתו (מראשתיו): 17 ויכר שאול את-קול דוד, ויאמר הקולך זה בני דוד; ויאמר דוד, קולי אדני המלך: 18 ויאמר למה זה אדני רדף אחרי עבדו; כי מה עשיתי, ומה-בידי רעה: 19 ועתה, ישמע-נא אדני המלך, את דברי עבדו; אם-יהוה הסיתך בי ירח מנחה, ואם בני האדם, ארורים הם לפני יהוה, כי-גרשוני היום, מהסתפח בנחלת יהוה לאמר, לך עבד אלהים אחרים: 20 ועתה, אל-יפל דמי ארצה, מנגד פני יהוה; כי-יצא מלך ישראל, לבקש את-פרעש אחד, כאשר ירדף הקרא בהרים: 21 ויאמר שאול חטאתי שוב בני-דוד, כי לא-ארע לך עוד, תחת אשר יקרה נפשי בעיניך היום הזה; הנה הסכלתי ואשגה הרבה מאד: 22 ויען דוד ויאמר, הנה החנית (חנית) המלך; ויעבר אחד מהנערים ויקחה: 23 ויהוה ישיב לאיש, את-צדקתו ואת-אמנתו; אשר נתנך יהוה היום ביד, ולא אביתי, לשלח ידי במשיח יהוה: 24 והנה, כאשר גדלה נפשך היום הזה בעיני; כן תגדל נפשי בעיני יהוה, ויצלני מכל-צרה: פ
25 ויאמר שאול אל-דוד, ברוך אתה בני דוד, גם עשה תעשה, וגם יכל תוכל; וילך דוד לדרכו, ושאול שב למקומו: פ