כז ויאמר דוד אל-לבו, עתה אספה יום-אחד ביד-שאול; אין-לי טוב כי המלט אמלט אל-ארץ פלשתים, ונואש ממני שאול לבקשני עוד בכל-גבול ישראל, ונמלטתי מידו: 2 ויקם דוד, ויעבר הוא, ושש-מאות איש אשר עמו; אל-אכיש בן-מעוך מלך גת: 3 וישב דוד עם-אכיש בגת הוא ואנשיו איש וביתו; דוד ושתי נשיו, אחינעם היזרעאלית, ואביגיל אשת-נבל הכרמלית: 4 ויגד לשאול, כי-ברח דוד גת; ולא-יוסף (יסף) עוד לבקשו: ס 5 ויאמר דוד אל-אכיש, אם-נא מצאתי חן בעיניך יתנו-לי מקום, באחת ערי השדה ואשבה שם; ולמה ישב עבדך בעיר הממלכה עמך: 6 ויתן-לו אכיש ביום ההוא את-צקלג; לכן היתה צקלג למלכי יהודה, עד היום הזה: פ
7 ויהי מספר הימים, אשר-ישב דוד בשדה פלשתים; ימים וארבעה חדשים: 8 ויעל דוד ואנשיו, ויפשטו אל-הגשורי והגרזי (והגזרי) והעמלקי; כי הנה ישבות הארץ אשר מעולם, בואך שורה ועד-ארץ מצרים: 9 והכה דוד את-הארץ, ולא יחיה איש ואשה; ולקח צאן ובקר וחמרים וגמלים ובגדים, וישב ויבא אל-אכיש: 10 ויאמר אכיש, אל-פשטתם היום; ויאמר דוד, על-נגב יהודה ועל-נגב הירחמאלי, ואל-נגב הקיני: 11 ואיש ואשה לא-יחיה דוד, להביא גת לאמר, פן-יגדו עלינו לאמר; כה-עשה דוד וכה משפטו, כל-הימים, אשר ישב בשדה פלשתים: 12 ויאמן אכיש בדוד לאמר; הבאש הבאיש בעמו בישראל, והיה לי לעבד עולם: פ