ז ויבאו אנשי קרית יערים, ויעלו את-ארון יהוה, ויבאו אתו, אל-בית אבינדב בגבעה; ואת-אלעזר בנו קדשו, לשמר את-ארון יהוה: פ
2 ויהי, מיום שבת הארון בקרית יערים, וירבו הימים, ויהיו עשרים שנה; וינהו כל-בית ישראל אחרי יהוה: ס 3 ויאמר שמואל, אל-כל-בית ישראל לאמר, אם-בכל-לבבכם, אתם שבים אל-יהוה, הסירו את-אלהי הנכר מתוככם והעשתרות; והכינו לבבכם אל-יהוה ועבדהו לבדו, ויצל אתכם מיד פלשתים: 4 ויסירו בני ישראל, את-הבעלים ואת-העשתרת; ויעבדו את-יהוה לבדו: פ
5 ויאמר שמואל, קבצו את-כל-ישראל המצפתה; ואתפלל בעדכם אל-יהוה: 6 ויקבצו המצפתה וישאבו-מים וישפכו לפני יהוה, ויצומו ביום ההוא, ויאמרו שם, חטאנו ליהוה; וישפט שמואל את-בני ישראל במצפה: 7 וישמעו פלשתים, כי-התקבצו בני-ישראל המצפתה, ויעלו סרני-פלשתים אל-ישראל; וישמעו בני ישראל, ויראו מפני פלשתים: 8 ויאמרו בני-ישראל אל-שמואל, אל-תחרש ממנו, מזעק אל-יהוה אלהינו; וישענו מיד פלשתים: 9 ויקח שמואל, טלה חלב אחד, ויעלה (ויעלהו) עולה כליל ליהוה; ויזעק שמואל אל-יהוה בעד ישראל, ויענהו יהוה: 10 ויהי שמואל מעלה העולה, ופלשתים נגשו, למלחמה בישראל; וירעם יהוה בקול-גדול ביום ההוא על-פלשתים ויהמם, וינגפו לפני ישראל: 11 ויצאו אנשי ישראל מן-המצפה, וירדפו את-פלשתים; ויכום עד-מתחת לבית כר: 12 ויקח שמואל אבן אחת, וישם בין-המצפה ובין השן, ויקרא את-שמה אבן העזר; ויאמר עד-הנה עזרנו יהוה: 13 ויכנעו הפלשתים, ולא-יספו עוד, לבוא בגבול ישראל; ותהי יד-יהוה בפלשתים, כל ימי שמואל: 14 ותשבנה הערים אשר לקחו-פלשתים מאת ישראל לישראל מעקרון ועד-גת, ואת-גבולן, הציל ישראל מיד פלשתים; ויהי שלום, בין ישראל ובין האמרי: 15 וישפט שמואל את-ישראל, כל ימי חייו: 16 והלך, מדי שנה בשנה, וסבב בית-אל, והגלגל והמצפה; ושפט את-ישראל, את כל-המקומות האלה: 17 ותשבתו הרמתה כי-שם ביתו, ושם שפט את-ישראל; ויבן-שם מזבח ליהוה: פ