ט ויהי-איש מבן-ימין (מבנימין), ושמו קיש בן-אביאל בן-צרור בן-בכורת בן-אפיח בן-איש ימיני; גבור חיל: 2 ולו-היה בן ושמו שאול בחור וטוב, ואין איש מבני ישראל טוב ממנו; משכמו ומעלה, גבה מכל-העם: 3 ותאבדנה האתנות, לקיש אבי שאול; ויאמר קיש אל-שאול בנו, קח-נא אתך את-אחד מהנערים, וקום לך, בקש את-האתנת: 4 ויעבר בהר-אפרים ויעבר בארץ-שלשה ולא מצאו; ויעברו בארץ-שעלים ואין, ויעבר בארץ-ימיני ולא מצאו: 5 המה, באו בארץ צוף, ושאול אמר לנערו אשר-עמו לכה ונשובה; פן-יחדל אבי מן-האתנות ודאג לנו: 6 ויאמר לו, הנה-נא איש-אלהים בעיר הזאת, והאיש נכבד, כל אשר-ידבר בוא יבוא; עתה נלכה שם, אולי יגיד לנו, את-דרכנו אשר-הלכנו עליה: 7 ויאמר שאול לנערו, והנה נלך ומה-נביא לאיש, כי הלחם אזל מכלינו, ותשורה אין-להביא לאיש האלהים; מה אתנו: 8 ויסף הנער לענות את-שאול, ויאמר הנה נמצא בידי, רבע שקל כסף; ונתתי לאיש האלהים, והגיד לנו את-דרכנו: 9 לפנים בישראל, כה-אמר האיש בלכתו לדרוש אלהים, לכו ונלכה עד-הראה; כי לנביא היום, יקרא לפנים הראה: 10 ויאמר שאול לנערו טוב דברך לכה נלכה; וילכו אל-העיר, אשר-שם איש האלהים: 11 המה, עלים במעלה העיר, והמה מצאו נערות, יצאות לשאב מים; ויאמרו להן, היש בזה הראה: 12 ותענינה אותם ותאמרנה יש הנה לפניך; מהר עתה, כי היום בא לעיר, כי זבח היום לעם בבמה: 13 כבאכם העיר כן תמצאון אתו בטרם יעלה הבמתה לאכל, כי לא-יאכל העם עד-באו, כי-הוא יברך הזבח, אחרי-כן יאכלו הקראים; ועתה עלו, כי-אתו כהיום תמצאון אתו: 14 ויעלו העיר; המה, באים בתוך העיר, והנה שמואל יצא לקראתם, לעלות הבמה: ס 15 ויהוה, גלה את-אזן שמואל; יום אחד, לפני בוא-שאול לאמר: 16 כעת מחר אשלח אליך איש מארץ בנימן, ומשחתו לנגיד על-עמי ישראל, והושיע את-עמי מיד פלשתים; כי ראיתי את-עמי, כי באה צעקתו אלי: 17 ושמואל ראה את-שאול; ויהוה ענהו, הנה האיש אשר אמרתי אליך, זה יעצר בעמי: 18 ויגש שאול את-שמואל בתוך השער; ויאמר הגידה-נא לי, אי-זה בית הראה: 19 ויען שמואל את-שאול, ויאמר אנכי הראה, עלה לפני הבמה, ואכלתם עמי היום; ושלחתיך בבקר, וכל אשר בלבבך אגיד לך: 20 ולאתנות האבדות לך, היום שלשת הימים, אל-תשם את-לבך להם כי נמצאו; ולמי כל-חמדת ישראל, הלוא לך, ולכל בית אביך: ס 21 ויען שאול ויאמר, הלוא בן-ימיני אנכי מקטני שבטי ישראל, ומשפחתי הצערה, מכל-משפחות שבטי בנימן; ולמה דברת אלי, כדבר הזה: ס 22 ויקח שמואל את-שאול ואת-נערו, ויביאם לשכתה; ויתן להם מקום בראש הקרואים, והמה כשלשים איש: 23 ויאמר שמואל לטבח, תנה את-המנה, אשר נתתי לך; אשר אמרתי אליך, שים אתה עמך: 24 וירם הטבח את-השוק והעליה וישם לפני שאול, ויאמר הנה הנשאר שים-לפניך אכל, כי למועד שמור-לך לאמר העם קראתי; ויאכל שאול עם-שמואל ביום ההוא: 25 וירדו מהבמה העיר; וידבר עם-שאול על-הגג: 26 וישכמו, ויהי כעלות השחר ויקרא שמואל אל-שאול הגג (הגגה) לאמר, קומה ואשלחך; ויקם שאול, ויצאו שניהם הוא ושמואל החוצה: 27 המה, יורדים בקצה העיר, ושמואל אמר אל-שאול, אמר לנער ויעבר לפנינו ויעבר; ואתה עמד כיום, ואשמיעך את-דבר אלהים: פ