א ויהי, אחרי מות שאול, ודוד שב, מהכות את-העמלק; וישב דוד בצקלג ימים שנים: 2 ויהי ביום השלישי, והנה איש בא מן-המחנה מעם שאול, ובגדיו קרעים, ואדמה על-ראשו; ויהי בבאו אל-דוד, ויפל ארצה וישתחו: 3 ויאמר לו דוד, אי מזה תבוא; ויאמר אליו, ממחנה ישראל נמלטתי: 4 ויאמר אליו דוד מה-היה הדבר הגד-נא לי; ויאמר אשר-נס העם מן-המלחמה, וגם-הרבה נפל מן-העם וימתו, וגם, שאול ויהונתן בנו מתו: 5 ויאמר דוד, אל-הנער המגיד לו; איך ידעת, כי-מת שאול ויהונתן בנו: 6 ויאמר הנער המגיד לו, נקרא נקריתי בהר הגלבע, והנה שאול נשען על-חניתו; והנה הרכב ובעלי הפרשים הדבקהו: 7 ויפן אחריו ויראני; ויקרא אלי, ואמר הנני: 8 ויאמר לי מי-אתה; ויאמר (ואמר) אליו, עמלקי אנכי: 9 ויאמר אלי, עמד-נא עלי ומתתני, כי אחזני השבץ; כי-כל-עוד נפשי בי: 10 ואעמד עליו ואמתתהו, כי ידעתי, כי לא יחיה אחרי נפלו; ואקח הנזר אשר על-ראשו, ואצעדה אשר על-זרעו, ואביאם אל-אדני הנה: 11 ויחזק דוד בבגדו (בבגדיו) ויקרעם; וגם כל-האנשים אשר אתו: 12 ויספדו ויבכו, ויצמו עד-הערב; על-שאול ועל-יהונתן בנו, ועל-עם יהוה ועל-בית ישראל, כי נפלו בחרב: ס 13 ויאמר דוד, אל-הנער המגיד לו, אי מזה אתה; ויאמר בן-איש גר עמלקי אנכי: 14 ויאמר אליו דוד; איך לא יראת, לשלח ידך, לשחת את-משיח יהוה: 15 ויקרא דוד, לאחד מהנערים, ויאמר גש פגע-בו; ויכהו וימת: 16 ויאמר אליו דוד, דמיך (דמך) על-ראשך; כי פיך, ענה בך לאמר, אנכי מתתי את-משיח יהוה: ס 17 ויקנן דוד, את-הקינה הזאת; על-שאול ועל-יהונתן בנו: 18 ויאמר ללמד בני-יהודה קשת; הנה כתובה על-ספר הישר: 19 הצבי ישראל, על-במותיך חלל; איך נפלו גבורים: 20 אל-תגידו בגת, אל-תבשרו בחוצת אשקלון; פן-תשמחנה בנות פלשתים, פן-תעלזנה בנות הערלים: 21 הרי בגלבע, אל-טל ואל-מטר עליכם ושדי תרומת; כי שם נגעל מגן גבורים, מגן שאול, בלי משיח בשמן: 22 מדם חללים, מחלב גבורים, קשת יהונתן, לא נשוג אחור; וחרב שאול, לא תשוב ריקם: 23 שאול ויהונתן, הנאהבים והנעימם בחייהם, ובמותם לא נפרדו; מנשרים קלו, מאריות גברו: 24 בנות ישראל, אל-שאול בכינה; המלבשכם שני עם-עדנים, המעלה עדי זהב, על לבושכן: 25 איך נפלו גברים, בתוך המלחמה; יהונתן, על-במותיך חלל: 26 צר-לי עליך, אחי יהונתן, נעמת לי מאד; נפלאתה אהבתך לי, מאהבת נשים: 27 איך נפלו גבורים, ויאבדו כלי מלחמה: פ