יד וידע יואב בן-צריה; כי-לב המלך על-אבשלום: 2 וישלח יואב תקועה, ויקח משם אשה חכמה; ויאמר אליה התאבלי-נא ולבשי-נא בגדי-אבל, ואל-תסוכי שמן, והיית כאשה, זה ימים רבים, מתאבלת על-מת: 3 ובאת אל-המלך, ודברת אליו כדבר הזה; וישם יואב את-הדברים בפיה: 4 ותאמר האשה התקעית אל-המלך, ותפל על-אפיה ארצה ותשתחו; ותאמר הושעה המלך: ס 5 ויאמר-לה המלך מה-לך; ותאמר, אבל אשה-אלמנה אני וימת אישי: 6 ולשפחתך שני בנים, וינצו שניהם בשדה, ואין מציל ביניהם; ויכו האחד את-האחד וימת אתו: 7 והנה קמה כל-המשפחה על-שפחתך, ויאמרו תני את-מכה אחיו, ונמתהו בנפש אחיו אשר הרג, ונשמידה גם את-היורש; וכבו, את-גחלתי אשר נשארה, לבלתי שום- (שים-) לאישי שם ושארית על-פני האדמה: פ
8 ויאמר המלך אל-האשה לכי לביתך; ואני אצוה עליך: 9 ותאמר האשה התקועית אל-המלך, עלי אדני המלך העון ועל-בית אבי; והמלך וכסאו נקי: ס 10 ויאמר המלך; המדבר אליך והבאתו אלי, ולא-יסיף עוד לגעת בך: 11 ותאמר יזכר-נא המלך את-יהוה אלהיך, מהרבית (מהרבת) גאל הדם לשחת, ולא ישמידו את-בני; ויאמר חי-יהוה, אם-יפל משערת בנך ארצה: 12 ותאמר האשה, תדבר-נא שפחתך אל-אדני המלך דבר; ויאמר דברי: ס 13 ותאמר האשה, ולמה חשבתה כזאת על-עם אלהים; ומדבר המלך הדבר הזה כאשם, לבלתי השיב המלך את-נדחו: 14 כי-מות נמות, וכמים הנגרים ארצה, אשר לא יאספו; ולא-ישא אלהים נפש, וחשב מחשבות, לבלתי ידח ממנו נדח: 15 ועתה אשר-באתי לדבר אל-המלך אדני את-הדבר הזה, כי יראני העם; ותאמר שפחתך אדברה-נא אל-המלך, אולי יעשה המלך את-דבר אמתו: 16 כי ישמע המלך, להציל את-אמתו מכף האיש; להשמיד אתי ואת-בני יחד, מנחלת אלהים: 17 ותאמר שפחתך, יהיה-נא דבר-אדני המלך למנוחה; כי כמלאך האלהים, כן אדני המלך לשמע הטוב והרע, ויהוה אלהיך יהי עמך: פ
18 ויען המלך, ויאמר אל-האשה, אל-נא תכחדי ממני דבר, אשר אנכי שאל אתך; ותאמר האשה, ידבר-נא אדני המלך: 19 ויאמר המלך, היד יואב אתך בכל-זאת; ותען האשה ותאמר חי-נפשך אדני המלך אם-אש להמין ולהשמיל, מכל אשר-דבר אדני המלך, כי-עבדך יואב הוא צוני, והוא, שם בפי שפחתך, את כל-הדברים האלה: 20 לבעבור סבב את-פני הדבר, עשה עבדך יואב את-הדבר הזה; ואדני חכם, כחכמת מלאך האלהים, לדעת את-כל-אשר בארץ: ס 21 ויאמר המלך אל-יואב, הנה-נא עשיתי את-הדבר הזה; ולך השב את-הנער את-אבשלום: 22 ויפל יואב אל-פניו ארצה וישתחו ויברך את-המלך; ויאמר יואב היום ידע עבדך כי-מצאתי חן בעיניך אדני המלך, אשר-עשה המלך את-דבר עבדו (עבדך): 23 ויקם יואב וילך גשורה; ויבא את-אבשלום ירושלם: פ
24 ויאמר המלך יסב אל-ביתו, ופני לא יראה; ויסב אבשלום אל-ביתו, ופני המלך לא ראה: ס 25 וכאבשלום, לא-היה איש-יפה בכל-ישראל להלל מאד; מכף רגלו ועד קדקדו, לא-היה בו מום: 26 ובגלחו את-ראשו, והיה מקץ ימים לימים אשר יגלח, כי-כבד עליו וגלחו; ושקל את-שער ראשו, מאתים שקלים באבן המלך: 27 ויולדו לאבשלום שלושה בנים, ובת אחת ושמה תמר; היא היתה, אשה יפת מראה: פ
28 וישב אבשלום בירושלם שנתים ימים; ופני המלך לא ראה: 29 וישלח אבשלום אל-יואב, לשלח אתו אל-המלך, ולא אבה לבוא אליו; וישלח עוד שנית, ולא אבה לבוא: 30 ויאמר אל-עבדיו ראו חלקת יואב אל-ידי ולו-שם שערים, לכו והוצתיה (והציתוה) באש; ויצתו עבדי אבשלום את-החלקה באש: פ
31 ויקם יואב, ויבא אל-אבשלום הביתה; ויאמר אליו, למה הציתו עבדך את-החלקה אשר-לי באש: 32 ויאמר אבשלום אל-יואב הנה שלחתי אליך לאמר בא הנה ואשלחה אתך אל-המלך לאמר, למה באתי מגשור, טוב לי עד אני-שם; ועתה, אראה פני המלך, ואם-יש-בי עון והמתני: 33 ויבא יואב אל-המלך ויגד-לו, ויקרא אל-אבשלום ויבא אל-המלך, וישתחו לו על-אפיו ארצה לפני המלך; וישק המלך לאבשלום: פ