טו ויהי מאחרי כן, ויעש לו אבשלום, מרכבה וססים; וחמשים איש רצים לפניו: 2 והשכים אבשלום, ועמד על-יד דרך השער; ויהי כל-האיש אשר-יהיה-לו-ריב לבוא אל-המלך למשפט, ויקרא אבשלום אליו ויאמר, אי-מזה עיר אתה, ויאמר מאחד שבטי-ישראל עבדך: 3 ויאמר אליו אבשלום, ראה דברך טובים ונכחים; ושמע אין-לך מאת המלך: 4 ויאמר אבשלום, מי-ישמני שפט בארץ; ועלי, יבוא כל-איש אשר-יהיה-לו-ריב ומשפט והצדקתיו: 5 והיה בקרב-איש, להשתחות לו; ושלח את-ידו והחזיק לו ונשק לו: 6 ויעש אבשלום כדבר הזה לכל-ישראל, אשר-יבאו למשפט אל-המלך; ויגנב אבשלום, את-לב אנשי ישראל: פ
7 ויהי מקץ ארבעים שנה; ויאמר אבשלום אל-המלך, אלכה נא, ואשלם את-נדרי אשר-נדרתי ליהוה בחברון: 8 כי-נדר נדר עבדך, בשבתי בגשור בארם לאמר; אם-ישיב (ישוב) ישיבני יהוה ירושלם, ועבדתי את-יהוה: 9 ויאמר-לו המלך לך בשלום; ויקם וילך חברונה: פ
10 וישלח אבשלום מרגלים, בכל-שבטי ישראל לאמר; כשמעכם את-קול השפר, ואמרתם מלך אבשלום בחברון: 11 ואת-אבשלום, הלכו מאתים איש מירושלם, קראים והלכים לתמם; ולא ידעו כל-דבר: 12 וישלח אבשלום את-אחיתפל הגילני יועץ דוד, מעירו מגלה, בזבחו את-הזבחים; ויהי הקשר אמץ, והעם הולך ורב את-אבשלום: 13 ויבא המגיד, אל-דוד לאמר; היה לב-איש ישראל אחרי אבשלום: 14 ויאמר דוד לכל-עבדיו אשר-אתו בירושלם קומו ונברחה, כי לא-תהיה-לנו פליטה מפני אבשלום; מהרו ללכת, פן-ימהר והשגנו והדיח עלינו את-הרעה, והכה העיר לפי-חרב: 15 ויאמרו עבדי-המלך אל-המלך; ככל אשר-יבחר אדני המלך הנה עבדיך: 16 ויצא המלך וכל-ביתו ברגליו; ויעזב המלך, את עשר נשים פלגשים לשמר הבית: 17 ויצא המלך וכל-העם ברגליו; ויעמדו בית המרחק: 18 וכל-עבדיו עברים על-ידו, וכל-הכרתי וכל-הפלתי; וכל-הגתים שש-מאות איש, אשר-באו ברגלו מגת, עברים על-פני המלך: 19 ויאמר המלך אל-אתי הגתי, למה תלך גם-אתה אתנו; שוב ושב עם-המלך כי-נכרי אתה, וגם-גלה אתה למקומך: 20 תמול בואך, והיום אנועך (אניעך) עמנו ללכת, ואני הולך, על אשר-אני הולך; שוב והשב את-אחיך עמך חסד ואמת: 21 ויען אתי את-המלך ויאמר; חי-יהוה, וחי אדני המלך, כי אם-במקום אשר יהיה-שם אדני המלך, אם-למות אם-לחיים, כי-שם יהיה עבדך: 22 ויאמר דוד אל-אתי לך ועבר; ויעבר אתי הגתי וכל-אנשיו, וכל-הטף אשר אתו: 23 וכל-הארץ, בוכים קול גדול, וכל-העם עברים; והמלך, עבר בנחל קדרון, וכל-העם עברים, על-פני-דרך את-המדבר: 24 והנה גם-צדוק וכל-הלוים אתו, נשאים את-ארון ברית האלהים, ויצקו את-ארון האלהים, ויעל אביתר; עד-תם כל-העם לעבור מן-העיר: 25 ויאמר המלך לצדוק, השב את-ארון האלהים העיר; אם-אמצא חן בעיני יהוה, והשבני והראני אתו ואת-נוהו: 26 ואם כה יאמר, לא חפצתי בך; הנני יעשה-לי כאשר טוב בעיניו: ס 27 ויאמר המלך אל-צדוק הכהן, הרואה אתה, שבה העיר בשלום; ואחימעץ בנך ויהונתן בן-אביתר שני בניכם אתכם: 28 ראו אנכי מתמהמה, בעברות (בערבות) המדבר; עד בוא דבר מעמכם להגיד לי: 29 וישב צדוק ואביתר את-ארון האלהים ירושלם; וישבו שם: 30 ודוד עלה במעלה הזיתים עלה ובוכה, וראש לו חפוי, והוא הלך יחף; וכל-העם אשר-אתו, חפו איש ראשו, ועלו עלה ובכה: 31 ודוד הגיד לאמר, אחיתפל בקשרים עם-אבשלום; ויאמר דוד, סכל-נא את-עצת אחיתפל יהוה: 32 ויהי דוד בא עד-הראש, אשר-ישתחוה שם לאלהים; והנה לקראתו חושי הארכי, קרוע כתנתו, ואדמה על-ראשו: 33 ויאמר לו דוד; אם עברת אתי, והית עלי למשא: 34 ואם-העיר תשוב, ואמרת לאבשלום עבדך אני המלך אהיה, עבד אביך ואני מאז, ועתה ואני עבדך; והפרתה לי, את עצת אחיתפל: 35 והלוא עמך שם, צדוק ואביתר הכהנים; והיה, כל-הדבר אשר תשמע מבית המלך, תגיד לצדוק ולאביתר הכהנים: 36 הנה-שם עמם שני בניהם, אחימעץ לצדוק, ויהונתן לאביתר; ושלחתם בידם אלי, כל-דבר אשר תשמעו: 37 ויבא חושי רעה דוד העיר; ואבשלם, יבא ירושלם: