יח ויפקד דוד, את-העם אשר אתו; וישם עליהם, שרי אלפים ושרי מאות: 2 וישלח דוד את-העם, השלשית ביד-יואב והשלשית ביד אבישי בן-צרויה אחי יואב, והשלשת, ביד אתי הגתי; ס ויאמר המלך אל-העם, יצא אצא גם-אני עמכם: 3 ויאמר העם לא תצא, כי אם-נס ננוס לא-ישימו אלינו לב, ואם-ימתו חצינו לא-ישימו אלינו לב, כי-עתה כמנו עשרה אלפים; ועתה טוב, כי-תהיה-לנו מעיר לעזיר (לעזור): ס 4 ויאמר אליהם המלך, אשר-ייטב בעיניכם אעשה; ויעמד המלך אל-יד השער, וכל-העם יצאו, למאות ולאלפים: 5 ויצו המלך את-יואב ואת-אבישי ואת-אתי לאמר, לאט-לי לנער לאבשלום; וכל-העם שמעו, בצות המלך את-כל-השרים על-דבר אבשלום: 6 ויצא העם השדה לקראת ישראל; ותהי המלחמה ביער אפרים: 7 וינגפו שם עם ישראל, לפני עבדי דוד; ותהי-שם המגפה גדולה ביום ההוא עשרים אלף: 8 ותהי-שם המלחמה נפצית (נפצת) על-פני כל-הארץ; וירב היער לאכל בעם, מאשר אכלה החרב ביום ההוא: 9 ויקרא אבשלום, לפני עבדי דוד; ואבשלום רכב על-הפרד, ויבא הפרד תחת שובך האלה הגדולה ויחזק ראשו באלה, ויתן בין השמים ובין הארץ, והפרד אשר-תחתיו עבר: 10 וירא איש אחד, ויגד ליואב; ויאמר, הנה ראיתי את-אבשלם, תלוי באלה: 11 ויאמר יואב, לאיש המגיד לו, והנה ראית, ומדוע לא-הכיתו שם ארצה; ועלי, לתת לך עשרה כסף, וחגרה אחת: 12 ויאמר האיש אל-יואב, ולא (ולוא) אנכי שקל על-כפי אלף כסף, לא-אשלח ידי אל-בן-המלך; כי באזנינו צוה המלך, אתך ואת-אבישי ואת-אתי לאמר, שמרו-מי בנער באבשלום: 13 או-עשיתי בנפשו (בנפשי) שקר, וכל-דבר לא-יכחד מן-המלך; ואתה תתיצב מנגד: 14 ויאמר יואב, לא-כן אחילה לפניך; ויקח שלשה שבטים בכפו, ויתקעם בלב אבשלום, עודנו חי בלב האלה: 15 ויסבו עשרה נערים, נשאי כלי יואב; ויכו את-אבשלום וימיתהו: 16 ויתקע יואב בשפר, וישב העם, מרדף אחרי ישראל; כי-חשך יואב את-העם: 17 ויקחו את-אבשלום, וישליכו אתו ביער אל-הפחת הגדול, ויצבו עליו גל-אבנים גדול מאד; וכל-ישראל, נסו איש לאהלו (לאהליו): ס 18 ואבשלם לקח, ויצב-לו בחיו (בחייו) את-מצבת אשר בעמק-המלך, כי אמר אין-לי בן, בעבור הזכיר שמי; ויקרא למצבת על-שמו, ויקרא לה יד אבשלם, עד היום הזה: ס 19 ואחימעץ בן-צדוק אמר, ארוצה נא, ואבשרה את-המלך; כי-שפטו יהוה מיד איביו: 20 ויאמר לו יואב, לא איש בשרה אתה היום הזה, ובשרת ביום אחר; והיום הזה לא תבשר, כי-על (על-(כן)) בן-המלך מת: 21 ויאמר יואב לכושי, לך הגד למלך אשר ראיתה; וישתחו כושי ליואב וירץ: 22 ויסף עוד אחימעץ בן-צדוק ויאמר אל-יואב, ויהי מה, ארצה-נא גם-אני אחרי הכושי; ויאמר יואב, למה-זה אתה רץ בני, ולכה אין-בשורה מצאת: 23 ויהי-מה ארוץ, ויאמר לו רוץ; וירץ אחימעץ דרך הככר, ויעבר את-הכושי: 24 ודוד יושב בין-שני השערים; וילך הצפה אל-גג השער אל-החומה, וישא את-עיניו וירא, והנה-איש רץ לבדו: 25 ויקרא הצפה ויגד למלך, ויאמר המלך, אם-לבדו בשורה בפיו; וילך הלוך וקרב: 26 וירא הצפה איש-אחר רץ, ויקרא הצפה אל-השער, ויאמר הנה-איש רץ לבדו; ויאמר המלך גם-זה מבשר: 27 ויאמר הצפה, אני ראה את-מרוצת הראשון, כמרצת אחימעץ בן-צדוק; ויאמר המלך איש-טוב זה, ואל-בשורה טובה יבוא: 28 ויקרא אחימעץ, ויאמר אל-המלך שלום, וישתחו למלך לאפיו ארצה; ס ויאמר, ברוך יהוה אלהיך, אשר סגר את-האנשים, אשר-נשאו את-ידם באדני המלך: 29 ויאמר המלך, שלום לנער לאבשלום; ויאמר אחימעץ ראיתי ההמון הגדול לשלח את-עבד המלך יואב ואת-עבדך, ולא ידעתי מה: 30 ויאמר המלך, סב התיצב כה; ויסב ויעמד: 31 והנה הכושי בא; ויאמר הכושי, יתבשר אדני המלך, כי-שפטך יהוה היום, מיד כל-הקמים עליך: ס 32 ויאמר המלך אל-הכושי, השלום לנער לאבשלום; ויאמר הכושי, יהיו כנער איבי אדני המלך, וכל אשר-קמו עליך לרעה: ס