יט וירגז המלך, ויעל על-עלית השער ויבך; וכה אמר בלכתו, בני אבשלום בני בני אבשלום, מי-יתן מותי אני תחתיך, אבשלום בני בני: 2 ויגד ליואב; הנה המלך בכה ויתאבל על-אבשלם: 3 ותהי התשעה ביום ההוא לאבל לכל-העם; כי-שמע העם, ביום ההוא לאמר, נעצב המלך על-בנו: 4 ויתגנב העם ביום ההוא לבוא העיר; כאשר יתגנב, העם הנכלמים, בנוסם במלחמה: 5 והמלך לאט את-פניו, ויזעק המלך קול גדול; בני אבשלום, אבשלום בני בני: ס 6 ויבא יואב אל-המלך הבית; ויאמר הבשת היום את-פני כל-עבדיך, הממלטים את-נפשך היום, ואת נפש בניך ובנתיך, ונפש נשיך, ונפש פלגשיך: 7 לאהבה את-שנאיך, ולשנא את-אהביך; כי הגדת היום, כי אין לך שרים ועבדים, כי ידעתי היום, כי לא (לו) אבשלום חי וכלנו היום מתים, כי-אז ישר בעיניך: 8 ועתה קום צא, ודבר על-לב עבדיך; כי ביהוה נשבעתי כי-אינך יוצא, אם-ילין איש אתך הלילה, ורעה לך זאת, מכל-הרעה אשר-באה עליך, מנעריך עד-עתה: ס 9 ויקם המלך וישב בשער; ולכל-העם הגידו לאמר, הנה המלך יושב בשער, ויבא כל-העם לפני המלך, וישראל, נס איש לאהליו: ס 10 ויהי כל-העם נדון, בכל-שבטי ישראל לאמר; המלך הצילנו מכף איבינו, והוא מלטנו מכף פלשתים, ועתה ברח מן-הארץ מעל אבשלום: 11 ואבשלום אשר משחנו עלינו, מת במלחמה; ועתה, למה אתם מחרשים להשיב את-המלך: ס 12 והמלך דוד, שלח אל-צדוק ואל-אביתר הכהנים לאמר, דברו אל-זקני יהודה לאמר, למה תהיו אחרנים, להשיב את-המלך אל-ביתו; ודבר כל-ישראל, בא אל-המלך אל-ביתו: 13 אחי אתם, עצמי ובשרי אתם; ולמה תהיו אחרנים להשיב את-המלך: 14 ולעמשא תמרו, הלוא עצמי ובשרי אתה; כה יעשה-לי אלהים וכה יוסיף, אם-לא שר-צבא תהיה לפני כל-הימים תחת יואב: 15 ויט את-לבב כל-איש-יהודה כאיש אחד; וישלחו אל-המלך, שוב אתה וכל-עבדיך: 16 וישב המלך, ויבא עד-הירדן; ויהודה בא הגלגלה, ללכת לקראת המלך, להעביר את-המלך את-הירדן: 17 וימהר, שמעי בן-גרא בן-הימיני, אשר מבחורים; וירד עם-איש יהודה, לקראת המלך דוד: 18 ואלף איש עמו מבנימן, וציבא, נער בית שאול, וחמשת עשר בניו ועשרים עבדיו אתו; וצלחו הירדן לפני המלך: 19 ועברה העברה, לעביר את-בית המלך, ולעשות הטוב בעינו (בעיניו); ושמעי בן-גרא, נפל לפני המלך, בעברו בירדן: 20 ויאמר אל-המלך, אל-יחשב-לי אדני עון, ואל-תזכר, את אשר העוה עבדך, ביום אשר-יצא אדני-המלך מירושלם; לשום המלך אל-לבו: 21 כי ידע עבדך, כי אני חטאתי; והנה-באתי היום, ראשון לכל-בית יוסף, לרדת לקראת אדני המלך: ס 22 ויען אבישי בן-צרויה ויאמר, התחת זאת, לא יומת שמעי; כי קלל את-משיח יהוה: ס 23 ויאמר דוד, מה-לי ולכם בני צרויה, כי-תהיו-לי היום לשטן; היום, יומת איש בישראל, כי הלוא ידעתי, כי היום אני-מלך על-ישראל: 24 ויאמר המלך אל-שמעי לא תמות; וישבע לו המלך: ס 25 ומפבשת בן-שאול, ירד לקראת המלך; ולא-עשה רגליו ולא-עשה שפמו, ואת-בגדיו לא כבס, למן-היום לכת המלך, עד-היום אשר-בא בשלום: 26 ויהי כי-בא ירושלם לקראת המלך; ויאמר לו המלך, למה לא-הלכת עמי מפיבשת: 27 ויאמר אדני המלך עבדי רמני; כי-אמר עבדך אחבשה-לי החמור וארכב עליה ואלך את-המלך, כי פסח עבדך: 28 וירגל בעבדך, אל-אדני המלך; ואדני המלך כמלאך האלהים, ועשה הטוב בעיניך: 29 כי לא היה כל-בית אבי, כי אם-אנשי-מות לאדני המלך, ותשת את-עבדך, באכלי שלחנך; ומה-יש-לי עוד צדקה, ולזעק עוד אל-המלך: פ
30 ויאמר לו המלך, למה תדבר עוד דבריך; אמרתי אתה וציבא, תחלקו את-השדה: 31 ויאמר מפיבשת אל-המלך, גם את-הכל יקח; אחרי אשר-בא אדני המלך בשלום אל-ביתו: ס 32 וברזלי הגלעדי, ירד מרגלים; ויעבר את-המלך הירדן, לשלחו את-בירדן (הירדן): 33 וברזלי זקן מאד, בן-שמנים שנה; והוא-כלכל את-המלך בשיבתו במחנים, כי-איש גדול הוא מאד: 34 ויאמר המלך אל-ברזלי; אתה עבר אתי, וכלכלתי אתך עמדי בירושלם: 35 ויאמר ברזלי אל-המלך; כמה, ימי שני חיי, כי-אעלה את-המלך ירושלם: 36 בן-שמנים שנה אנכי היום האדע בין-טוב לרע, אם-יטעם עבדך את-אשר אכל ואת-אשר אשתה, אם-אשמע עוד, בקול שרים ושרות; ולמה יהיה עבדך עוד למשא, אל-אדני המלך: 37 כמעט יעבר עבדך את-הירדן את-המלך; ולמה יגמלני המלך, הגמולה הזאת: 38 ישב-נא עבדך ואמת בעירי, עם קבר אבי ואמי; והנה עבדך כמהם, יעבר עם-אדני המלך, ועשה-לו את אשר-טוב בעיניך: ס 39 ויאמר המלך, אתי יעבר כמהם, ואני אעשה-לו, את-הטוב בעיניך; וכל אשר-תבחר עלי אעשה-לך: 40 ויעבר כל-העם את-הירדן והמלך עבר; וישק המלך לברזלי ויברכהו, וישב למקמו: ס 41 ויעבר המלך הגלגלה, וכמהן עבר עמו; וכל-עם יהודה ויעברו (העבירו) את-המלך, וגם חצי עם ישראל: 42 והנה כל-איש ישראל באים אל-המלך; ויאמרו אל-המלך מדוע גנבוך אחינו איש יהודה, ויעברו את-המלך ואת-ביתו את-הירדן, וכל-אנשי דוד עמו: ס 43 ויען כל-איש יהודה על-איש ישראל, כי-קרוב המלך אלי, ולמה זה חרה לך, על-הדבר הזה; האכול אכלנו מן-המלך, אם-נשאת נשא לנו: ס 44 ויען איש-ישראל את-איש יהודה ויאמר, עשר-ידות לי במלך וגם-בדוד אני ממך, ומדוע הקלתני, ולא-היה דברי ראשון לי להשיב את-מלכי; ויקש דבר-איש יהודה, מדבר איש ישראל: ס