כד ויסף אף-יהוה, לחרות בישראל; ויסת את-דוד בהם לאמר, לך מנה את-ישראל ואת-יהודה: 2 ויאמר המלך אל-יואב שר-החיל אשר-אתו, שוט-נא בכל-שבטי ישראל מדן ועד-באר שבע, ופקדו את-העם; וידעתי, את מספר העם: ס 3 ויאמר יואב אל-המלך, ויוסף יהוה אלהיך אל-העם כהם וכהם מאה פעמים, ועיני אדני-המלך ראות; ואדני המלך, למה חפץ בדבר הזה: 4 ויחזק דבר-המלך אל-יואב, ועל שרי החיל; ויצא יואב ושרי החיל לפני המלך, לפקד את-העם את-ישראל: 5 ויעברו את-הירדן; ויחנו בערוער, ימין העיר אשר בתוך-הנחל הגד ואל-יעזר: 6 ויבאו הגלעדה, ואל-ארץ תחתים חדשי; ויבאו דנה יען, וסביב אל-צידון: 7 ויבאו מבצר-צר, וכל-ערי החוי והכנעני; ויצאו אל-נגב יהודה באר שבע: 8 וישטו בכל-הארץ; ויבאו מקצה תשעה חדשים ועשרים יום ירושלם: 9 ויתן יואב את-מספר מפקד-העם אל-המלך; ותהי ישראל שמנה מאות אלף איש-חיל שלף חרב, ואיש יהודה, חמש-מאות אלף איש: 10 ויך לב-דוד אתו, אחרי-כן ספר את-העם; ס ויאמר דוד אל-יהוה, חטאתי מאד אשר עשיתי, ועתה יהוה, העבר-נא את-עון עבדך, כי נסכלתי מאד: 11 ויקם דוד בבקר; פ
ודבר-יהוה, היה אל-גד הנביא, חזה דוד לאמר: 12 הלוך ודברת אל-דוד, כה אמר יהוה, שלש אנכי נוטל עליך; בחר-לך אחת-מהם ואעשה-לך: 13 ויבא-גד אל-דוד ויגד-לו; ויאמר לו התבוא לך שבע שנים רעב בארצך אם-שלשה חדשים נסך לפני-צריך והוא רדפך, ואם-היות שלשת ימים דבר בארצך, עתה דע וראה, מה-אשיב שלחי דבר: ס 14 ויאמר דוד אל-גד צר-לי מאד; נפלה-נא ביד-יהוה כי-רבים רחמו (רחמיו), וביד-אדם אל-אפלה: 15 ויתן יהוה דבר בישראל, מהבקר ועד-עת מועד; וימת מן-העם, מדן ועד-באר שבע, שבעים אלף איש: 16 וישלח ידו המלאך ירושלם לשחתה, וינחם יהוה אל-הרעה, ויאמר למלאך המשחית בעם רב, עתה הרף ידך; ומלאך יהוה היה, עם-גרן האורנה (הארונה) היבסי: ס 17 ויאמר דוד אל-יהוה בראתו את-המלאך המכה בעם, ויאמר הנה אנכי חטאתי ואנכי העויתי, ואלה הצאן מה עשו; תהי נא ידך בי ובבית אבי: פ
18 ויבא-גד אל-דוד ביום ההוא; ויאמר לו, עלה הקם ליהוה מזבח, בגרן ארניה (ארונה) היבסי: 19 ויעל דוד כדבר-גד, כאשר צוה יהוה: 20 וישקף ארונה, וירא את-המלך ואת-עבדיו, עברים עליו; ויצא ארונה, וישתחו למלך אפיו ארצה: 21 ויאמר ארונה, מדוע בא אדני-המלך אל-עבדו; ויאמר דוד לקנות מעמך את-הגרן, לבנות מזבח ליהוה, ותעצר המגפה מעל העם: 22 ויאמר ארונה אל-דוד, יקח ויעל אדני המלך הטוב בעינו (בעיניו); ראה הבקר לעלה, והמרגים וכלי הבקר לעצים: 23 הכל, נתן ארונה המלך למלך; ס ויאמר ארונה אל-המלך, יהוה אלהיך ירצך: 24 ויאמר המלך אל-ארונה, לא כי-קנו אקנה מאותך במחיר, ולא אעלה ליהוה אלהי עלות חנם; ויקן דוד את-הגרן ואת-הבקר, בכסף שקלים חמשים: 25 ויבן שם דוד מזבח ליהוה, ויעל עלות ושלמים; ויעתר יהוה לארץ, ותעצר המגפה מעל ישראל: