ג ותהי המלחמה ארכה, בין בית שאול, ובין בית דוד; ודוד הלך וחזק, ובית שאול הלכים ודלים: ס 2 וילדו (ויולדו) לדוד בנים בחברון; ויהי בכורו אמנון, לאחינעם היזרעאלת: 3 ומשנהו כלאב, לאביגל (לאביגיל) אשת נבל הכרמלי; והשלשי אבשלום בן-מעכה, בת-תלמי מלך גשור: 4 והרביעי אדניה בן-חגית; והחמישי שפטיה בן-אביטל: 5 והששי יתרעם, לעגלה אשת דוד; אלה ילדו לדוד בחברון: פ
6 ויהי, בהיות המלחמה, בין בית שאול, ובין בית דוד; ואבנר היה מתחזק בבית שאול: 7 ולשאול פלגש, ושמה רצפה בת-איה; ויאמר אל-אבנר, מדוע באתה אל-פילגש אבי: 8 ויחר לאבנר מאד על-דברי איש-בשת, ויאמר הראש כלב אנכי אשר ליהודה, היום אעשה-חסד עם-בית שאול אביך, אל-אחיו ואל-מרעהו, ולא המציתך ביד-דוד; ותפקד עלי עון האשה היום: 9 כה-יעשה אלהים לאבנר, וכה יסיף לו; כי, כאשר נשבע יהוה לדוד, כי-כן אעשה-לו: 10 להעביר הממלכה מבית שאול; ולהקים את-כסא דוד, על-ישראל ועל-יהודה, מדן ועד-באר שבע: 11 ולא-יכל עוד, להשיב את-אבנר דבר; מיראתו אתו: ס 12 וישלח אבנר מלאכים אל-דוד תחתו (תחתיו) לאמר למי-ארץ; לאמר, כרתה בריתך אתי, והנה ידי עמך, להסב אליך את-כל-ישראל: 13 ויאמר טוב, אני אכרת אתך ברית; אך דבר אחד אנכי שאל מאתך לאמר לא-תראה את-פני, כי אם-לפני הביאך, את מיכל בת-שאול, בבאך לראות את-פני: ס 14 וישלח דוד מלאכים, אל-איש-בשת בן-שאול לאמר; תנה את-אשתי את-מיכל, אשר ארשתי לי, במאה ערלות פלשתים: 15 וישלח איש בשת, ויקחה מעם איש; מעם פלטיאל בן-לוש (ליש): 16 וילך אתה אישה, הלוך ובכה אחריה עד-בחרים; ויאמר אליו אבנר לך שוב וישב: 17 ודבר-אבנר היה, עם-זקני ישראל לאמר; גם-תמול גם-שלשם, הייתם מבקשים את-דוד למלך עליכם: 18 ועתה עשו; כי יהוה, אמר אל-דוד לאמר, ביד דוד עבדי, הושיע את-עמי ישראל מיד פלשתים, ומיד כל-איביהם: 19 וידבר גם-אבנר באזני בנימין; וילך גם-אבנר, לדבר באזני דוד בחברון, את כל-אשר-טוב בעיני ישראל, ובעיני כל-בית בנימן: 20 ויבא אבנר אל-דוד חברון, ואתו עשרים אנשים; ויעש דוד לאבנר ולאנשים אשר-אתו משתה: 21 ויאמר אבנר אל-דוד אקומה ואלכה ואקבצה אל-אדני המלך את-כל-ישראל, ויכרתו אתך ברית, ומלכת, בכל אשר-תאוה נפשך; וישלח דוד את-אבנר וילך בשלום: 22 והנה עבדי דוד ויואב בא מהגדוד, ושלל רב עמם הביאו; ואבנר, איננו עם-דוד בחברון, כי שלחו וילך בשלום: 23 ויואב וכל-הצבא אשר-אתו באו; ויגדו ליואב לאמר, בא-אבנר בן-נר אל-המלך, וישלחהו וילך בשלום: 24 ויבא יואב אל-המלך, ויאמר מה עשיתה; הנה-בא אבנר אליך, למה-זה שלחתו וילך הלוך: 25 ידעת את-אבנר בן-נר, כי לפתתך בא; ולדעת את-מוצאך ואת-מבואך (מובאך), ולדעת את כל-אשר אתה עשה: 26 ויצא יואב מעם דוד, וישלח מלאכים אחרי אבנר, וישבו אתו מבור הסרה; ודוד לא ידע: 27 וישב אבנר חברון, ויטהו יואב אל-תוך השער, לדבר אתו בשלי; ויכהו שם החמש, וימת בדם עשה-אל אחיו: 28 וישמע דוד מאחרי כן, ויאמר, נקי אנכי וממלכתי מעם יהוה עד-עולם; מדמי אבנר בן-נר: 29 יחלו על-ראש יואב, ואל כל-בית אביו; ואל-יכרת מבית יואב זב ומצרע ומחזיק בפלך ונפל בחרב וחסר-לחם: 30 ויואב ואבישי אחיו, הרגו לאבנר; על אשר המית את-עשהאל אחיהם בגבעון במלחמה: פ
31 ויאמר דוד אל-יואב ואל-כל-העם אשר-אתו, קרעו בגדיכם וחגרו שקים, וספדו לפני אבנר; והמלך דוד, הלך אחרי המטה: 32 ויקברו את-אבנר בחברון; וישא המלך את-קולו, ויבך אל-קבר אבנר, ויבכו כל-העם: פ
33 ויקנן המלך אל-אבנר ויאמר; הכמות נבל ימות אבנר: 34 ידך לא-אסרות, ורגליך לא-לנחשתים הגשו, כנפול לפני בני-עולה נפלת; ויספו כל-העם לבכות עליו: 35 ויבא כל-העם, להברות את-דוד לחם בעוד היום; וישבע דוד לאמר, כה יעשה-לי אלהים וכה יסיף, כי אם-לפני בוא-השמש אטעם-לחם או כל-מאומה: 36 וכל-העם הכירו, וייטב בעיניהם; ככל אשר עשה המלך, בעיני כל-העם טוב: 37 וידעו כל-העם וכל-ישראל ביום ההוא; כי לא היתה מהמלך, להמית את-אבנר בן-נר: פ
38 ויאמר המלך אל-עבדיו; הלוא תדעו, כי-שר וגדול, נפל היום הזה בישראל: 39 ואנכי היום רך ומשוח מלך, והאנשים האלה בני צרויה קשים ממני; ישלם יהוה לעשה הרעה כרעתו: פ