ד וישמע בן-שאול, כי מת אבנר בחברון, וירפו ידיו; וכל-ישראל נבהלו: 2 ושני אנשים שרי-גדודים היו בן-שאול שם האחד בענה ושם השני רכב, בני רמון הבארתי מבני בנימן; כי גם-בארות, תחשב על-בנימן: 3 ויברחו הבארתים גתימה; ויהיו-שם גרים, עד היום הזה: ס 4 וליהונתן בן-שאול, בן נכה רגלים; בן-חמש שנים היה בבא שמעת שאול ויהונתן מיזרעאל, ותשאהו אמנתו ותנס, ויהי בחפזה לנוס ויפל ויפסח ושמו מפיבשת: 5 וילכו בני-רמון הבארתי רכב ובענה, ויבאו כחם היום, אל-בית איש בשת; והוא שכב, את משכב הצהרים: 6 והנה באו עד-תוך הבית לקחי חטים, ויכהו אל-החמש; ורכב ובענה אחיו נמלטו: 7 ויבאו הבית, והוא-שכב על-מטתו בחדר משכבו, ויכהו וימתהו, ויסירו את-ראשו; ויקחו את-ראשו, וילכו דרך הערבה כל-הלילה: 8 ויבאו את-ראש איש-בשת אל-דוד חברון, ויאמרו אל-המלך, הנה-ראש איש-בשת, בן-שאול איבך, אשר בקש את-נפשך; ויתן יהוה לאדני המלך נקמות היום הזה, משאול ומזרעו: ס 9 ויען דוד את-רכב ואת-בענה אחיו, בני רמון הבארתי ויאמר להם; חי-יהוה אשר-פדה את-נפשי מכל-צרה: 10 כי המגיד לי לאמר הנה-מת שאול, והוא-היה כמבשר בעיניו, ואחזה בו, ואהרגהו בצקלג; אשר לתתי-לו בשרה: 11 אף כי-אנשים רשעים, הרגו את-איש-צדיק בביתו על-משכבו; ועתה, הלוא אבקש את-דמו מידכם, ובערתי אתכם מן-הארץ: 12 ויצו דוד את-הנערים ויהרגום, ויקצצו את-ידיהם ואת-רגליהם, ויתלו על-הברכה בחברון; ואת ראש איש-בשת לקחו, ויקברו בקבר-אבנר בחברון: פ